"תרימו את הראש זה לא יום עצוב , היום העצוב זה תאריך הנפילה, שם זה באמת יום שחור משחור, מר ונורא, אבל ביום הזיכרון אנו לא נזכרים בעצב. ביום הזיכרון אנו נזכרים בגבורה ובעוצמה של בנינו שהיו מוכנים לחרף את נפשם על תקומות העם והמדינה." זה מה ששמעתי בעיצומו של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מאם שכולה שאיבדה חודשים ספורים לפני כן את בנה בסערת המלחמה.
כאשר אנו זוכרים- הלב מתמלא הרגשת חסרון ומועקה, אבל בעיקר - הלב מתמלא בביטחון ובגאווה. זאת, כי ביום זה אנו זוכרים היכן טמון סוד כוחנו וקיומנו כאומה. עלינו להבין את גודל התפקיד שיש לכל אחד מאיתנו ביום הזיכרון לגיבורי המלחמה. כיום זיכרון שעובר בהתבוננות עצובה בסרטי זיכרון שיספרו מה אותו חייל כבר לא יהיה וכמה זה עצוב מה שקרה - זה כואב ומרגש ואולי אף מצליח להוריד דמעה. אך זה לא מצליח להפעיל את כח הזיכרון שכל כך נדרש לעם הנצח לטובת המשך הצעידה.
כי ביום הזיכרון אנו מבקשים להיזכר בגבורת החיים, אנו מבקשים לפגוש את נקודת ההחלטה של הבחור או הבחורה לחיות חיים כאלה שנכונים להתמסר למען ביטחון המדינה. נקודת הנפילה היא הנקודה הכואבת והקשה אבל מחובתנו להזכיר לעצמנו שקדם לנקודה זו סיפור חיים שלם שהלך וניבנה מתוך נכונות להתמסר לטובת צורכי העם והמדינה.
ולכן ביום הזיכרון אני זוכר. אני זוכר את דגן ורטמן הי"ד, איש בעל רוח גדולה שכבר השתחרר מהצבא ועל אף אהבתו הגדולה ללימוד התורה עמד בדמעות על פיתחה של הישיבה והחליט לחזור לפיקוד ולקצונה מתוך הרגשת שייכות אדירה למשימה החשובה. אני זוכר את פגישתנו בשטחי הכינוס בפתח רצועת עזה רגע לפני עופרת יצוקה. דגן, שהיה אמור להיות בחופשת לימודים, סיפר לי איך הגיע בטרמפים מירושלים לרצועה ועל התעקשותו להיכנס ללחימה עם חייליו למרות שאמרו לו "עזוב, תישאר בחוץ, אתה לא חייב - יש אחרים שיעשו את המשימה."
ואני זוכר את רועי קליין הי"ד , השקט ובעל הענווה שרק אחרי חצי שנת הכרות הבנתי שהבחור השקט והצנוע שיושב ולומד "חושן משפט" עם הרב קשתיאל בפשטות מדהימה, זה הקצין התותח מאגוז שהולך להיות סמג"ד 51 בשנה הבאה. הבנתי איך כל פעם שחזר מהצבא בחיוך ביישני הוא התחמק מלדבר על עשייתו בצבא ומשך את השיחה לשאלות בנושא חינוך הילדים ולימוד התורה.
אני גם זוכר את מור ציידה הי"ד החובש הנפלא ששבוע שלם חיפש אותי בטלפון על מנת להצליח לאחל בהתלהבות מזל טוב לקראת החתונה. הוא התקשר להבטיח שבגלל שהוא כעת הוותיק בפלוגה אין ספק שהוא יצליח להגיע לחתונה. ההתחייבות לצערי עד היום לא התקיימה - לאחר שמור ספג פגיעה קטלנית, אותה כבר לא שרד.
הכותב הוא סמזכ"ל חינוך והדרכה בתנועת בני עקיבא