"אם הוא לא היה מדבר איתי הייתי נהרג במקומו"

מדובר היה בתשעה באב, אך ללוחמים ששהו במוצב ישן של צד"ל בסמוך לכפר א-טייבה בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה מדובר היה ביום רגיל כמעט לחלוטין. גם החיילים הדתיים קיבלו הוראה שלא לצום, מכיוון שלמרות שהם היו במנוחת יום, לא ידוע היה האם ברגע אחת תבוא הפקודה לצאת ללחימה ואין זה זמן לצום.

צוות טנק 3ב בפלוגת ברקן של חטיבה 401 כבר היו בלחימה במשך קרוב לשבוע, ואין ספק שהעייפות החלה לתת את אותותיה. בשל אמצעי הלחימה המשוכללים בהם החזיקו החיזבאללה הלחימה הצטמצמה לשעות הלילה המאוחרות, כשטנקי המרכבה 4 החדישים צולחים את החושך באמצעות אמצעי ראית לילה מתקדמים, ואת הימים העבירו הכוחות במנוחה בתוך מגננים, מעין מגני עפר גדולים אשר נבנו בידי דחפורי D9 ממוגני ירי.

האווירה הייתה כמעט פסטורלית. גם באמצע אוגוסט, החודש החם ביותר בשנה, מזג האוויר בלבנון היה קריר ומושלם. היעדר החשמל בכל דרום לבנון הביא איתו שקט וניתן היה לשמוע את הציפורים, זאת כל עוד לא היו פיצוצים של טילים נגד טנקים ששוגרו מפעם לפעם בידי מחבלי החיזבאללה.

"היינו בגדול בסוג של הפסקה במגננים ב-א' טייבה. עשינו סבב שמירות בטנקים והחיילים שהיו במשמרת שמור בתא המפקד, בראש הצריח, עם הגוף בפנים והראש בחוץ", מספר נהג הטנק, מאיר סבן, 9 שנים לאחר האירוע שגבה את חייו של יוני שרעבי וכמעט ועלה בחייו שלו.

"כל השאר ישבו מחוץ לטנקים מכיוון שהאמת היא שהרגשנו די בטוחים ולא היה איום נראה לעין. הטנקים והמגננים השרו אווירה בטוחה, ושבוע שלם של לחימה גרם לכך שכבר התחלנו כמעט להתרגל לרעשי הפיצוצים", מספר סבן.

אך האווירה הבטוחה לכאורה הייתה שקרית, כי המוות ארב מעבר לפינה בצורה שקשה היה אפילו לדמיין. השעות עברו, חלפו, והגיעה שעת בן הערביים, השעה בה מניחים תפילין ב-ט' באב. "עליתי לצריח של הטנק כדי להוציא את התפילין וראיתי את יוני עם הראש בחוץ והגוף בפנים. הוא הסתכל עלי ואמר לי 'תנמיך צללית'. נשכבתי על הצריח והדבר הבא שאני זוכר הוא פיצוץ עצום סנטימטרים ספורים ממני".

בדיעבד התברר כי יוני הציל את חייו של מאיר באותה הערה כמעט אגבית, 'תנמיך צללית', ובהשתטחות, ספק בצחוק ספק ברצינות של מאיר, בעוד יוני עצמו משלם בחייו. טיל נ"ט שחלף מעל המגנן פגע בפגיעה ישירה בראשו של יוני, הורג אותו במקום, ושורט קלות את מאיר שהיה בסמוך.

(צילום: בן גרוס) יוני שרעבי

"קפצתי למטה והמפקד שלי רץ אלי ובדק אותי. הוא חשב שנפצעתי. היה עלי מלא דם אבל חוץ מכמה שריטות הייתי בסדר. לא קרה לי כלום. אמרתי שיוני היה לידי וכשהם עלו למעלה הם גילו שהוא נהרג במקום ונפל לתוך הטנק".

"קודקוד, קבל תותחן הרדוף (הרוג) בטנק 3ב", עלה מפקד הטנק, יוגב שטילר, מול מפקד הפלוגה שחשב שהוא שמע לא נכון. "חזור שנית?", ענה המ"פ. "פרח (פצוע)?". והתשובה לא איחרה לבוא: "שלילי. הרדוף. יוני שרעבי נהרג בפגיעה ישירה של נ"ט".

במגנן הסמוך היה 'טנקבולנס' ובו רופא שמיהר למקום, מרחק של עשרות מטרים בודדים, אך הוא נאלץ לקבוע את מותו. "לא היה מה לעשות", אומר מאיר. "נשארנו כמה שעות במגנן עד שפינו את הגופה באמצעות מסוק ואנחנו יצאנו לאחר מכן מלבנון בטנקים אחרים. כמה ימים לאחר מכן חזרנו להילחם בלבנון במסגרת צוותים אחרים".