ולזבח השלמים בקר שנים

מדוע פירטה תורה את פרטי כל קורבנות הנשיאים? ומה יש מכך ללמוד על חנוכה והרצון האנושי?

הרב ברוך אפרתי הרב ברוך אפרתי 13/12/15 11:35 א בטבת התשעו

ולזבח השלמים בקר שנים
דוברות דרך אמונה, צילום: דוברות דרך אמונה

מי מאיתנו אינו מנגן בראשו את טעמי המקרא למקרא הפסוק שבכותרת?

רובנו מכירים את פסוקי קרבנות הנשיאים בטעמיהם בעל פה, שכן אנו קוראים אותם שנים עשר פעמים ברצף הן בפרשת נשא, הן במהלך חג החנוכה.

כבר תמהו הראשונים מדוע היתה צריכה התורה לפרט את כל קרבנות הנשיאים, בהיותם זהים לחלוטין האחד למשנהו- כל הנשיאים הביאו קרבן דומה.

הנס בדבר ברור וגדול- ללא תיאום, כיוונו כל נשיאי השבטים לאותם קורבנות בדיוק, מעין אמירה אלוקית בדבר אחדות השבטים ומגמתם כלפי שמיא כאחד.

אולם מדוע פירטה תורה את פרטי כל הקרבנות? אנו יודעים שחסה תורה על מילותיה, ואת הלכות נדה, שבת ואיסור והיתר אנו למדים מדיוקי מקרא ומהמידות שהתורה נדרשת בהן ולא מפסוקים רבים.

לו היו קרבנות הנשיאים דין לדורות, ניחא. אך מה לנו ולקרבנות הנשיאים לפרטיהן? הלא כמעט אין הלכות הנלמדות משם.

כידוע, בגמרא במס' ברכות ובספרי הסוד האריכו בערכו של הפסוק 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון', ובעקבות כך ישנם סידורים בהם מופיעות כוונות מיוחדות בפסוק, בעיקר על בקשת הפרנסה מרבש"ע בעת פריסת הידיים באמירת הפסוק.

בעוד רבים מאיתנו חושבים שהפסוק מדבר רק על השפע הכלכלי שד' משפיע לאדם, האמת היא, שהפסוק מדבר גם על יסוד עמוק הרבה יותר- על כך שעצם הרצון שלנו, הוא עצמו נובע מהרצון האלוקי בבחינת 'משביע לכל חי רצון'. וכדברי הרב זצ"ל- "רצונו של האדם הוא קשור ברצון האלהים, והוא נובע מזיו אורו".

כאשר אנו מבינים זאת, שטבעו הבריא של רצון ישראל הוא כרצון ד', רק אז שורה על הרצון הבריא גם הברכה הכלכלית והשפע החומרי, בבחינת 'עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו'.

ואולי זו כוונת רבש"ע בנס שעשה לנשיאי השבטים, אשר הביאו את אותם הקרבנות, וזו גם כוונת התורה בהזכרתה את כל פרטי הקרבנות שוב ושוב, לכל שבט.

הקרבן הוא הביטוי של הרצון להתקדש, לאחד את רצון האדם עם הרצון האלוקי, כהגדרת רמב"ן- 'כל קרבן, לשון קריבה ואחדות'.

ניתן לטעות ולחשוב שישנו רצון אלוקי בעולם, ובצידו ישנם את רצונות בני האדם באשר הם. רצונות מנותקים, ולעיתים הפוכים בשורשם. אך כאן באה התורה להעמיק את ראייתנו, על מנת שנבחין שכל רצונות כלל ישראל, על שבטיהם השונים ופרטיהם הוא לעשות רצון אביהם שבשמים, וגם אם מגיעים ממקומות שונים, הרצון הפנימי של האומה הוא אחד- קרבן של קרבה ואחדות עם הרצון האלוקי.

לפעמים אנו מבולבלים והשמים קודרים וטרוטות עינינו מלראות זאת, לפעמים אנו נכנעים למבט התרבות החיצונית המדגישה את התאוה על חשבון הרצון, את המרחק המדומה בין רצון האדם לרצון ד', אך לעולם זו האמת הפנימית- הרצון הישראלי השורשי מותאם לרצון האלוקי, ושואף לבטא אותו ולהתאחד עימו. החטא בתורה הוא החטאה, בגידה באני הפנימי.

כל עוד שהאדם מתכחש להתאמת הרצונות שלו ושל בוראו- הוא חי בגלות מעצמו ובכחש, ועבד לתאוותיו. אך כאשר הוא מבין שד' הוא המשביע לכל חי רצון, שרצון האדם הבריא הוא לעשות רצון ד', מיד הברכה שורה עליו, וכדברי הרב בהמשך- "רק כל זמן שאין האדם מגלה בעצמו את היחש הזה,אין מתגלה ברצונו אותה הסגולה האלהית שבו. אבל כל מה שהאדם משים אל לבו לדעת, שאין לנו שום רצון אחר כי אם התגלות מאור הרצון האלהי, לפי מדת הגילוי הזה מתגלה כח הסגולה ברצונו להיות פועל, מהוה, מחדש וגוזר".

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן