נהגו האשכנזים להתחיל את הסליחות תמיד במוצאי שבת. מדוע דווקא במוצאי שבת. הפוסקים מביאים את הרן שמסביר שמכיוון שראש השנה הוא היום שבו נברא האדם נהגו להתחיל את הסליחות מהיום שבו נברא העולם מכה באלול. מדוע להתחיל סליחות דווקא מהיום שבו נברא העולם. מסביר השם משמואל שאלו ימים שבהם מתעוררת מדת הרחמים "והנה זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, כי בכ"ה באלול נברא העולם ובאחד בתשרי נברא אדה"ר, ע"כ כמו שמכ"ה באלול עד אחד בתשרי הי הכל בחסד הש"י, כן בכל שנה נפתחים אז י"ג מדות של רחמים, וזהו מנהגנו שמשכימין לסליחות לעורר י"ג מדות של רחמים מכ"ה באלול ואילך".
לכאורה הסבר זה אינו מספק מדוע לא מתחילים לומר סליחות לפי התאריך המדויק: כה אלול, אלא תמיד במוצאי שבת? כדי לענות לשאלה זו צריך להבין מה המשמעות של בקשת סליחה מהקבה.
יכול אדם לבקש סליחה כמו שתלמיד מבקש סליחה מהמורה. כלומר מבקש ממנו לוותר על העונש שהוא אמור לקבל בגלל מעשיו. על בקשת סליחה זו אומרים חזל מאמר חריף: "א"ר חנינא כל מי שהוא אומר שהקב"ה וותרן הוא יתוותרון בני מעוהי, אלא מאריך אפיה וגבי דיליה " בראשית רבה סז. כלומר כל מי שחושב שהקבה יוותר לו על מעשיו יוותר הוא בעצמו על בני מעיו! לכאורה מדוע לא? הרי אנו מבקשים שהקבה יסלח, מה משמעות הסליחה אם לא וויתור?! אפשר ללמוד זאת מדברי חזל: יוותרו בני מעיו. מדוע השתמשו חזל בביטוי זה? בני המעיים משמשים לריקון הפסולת. אדם שיוותר על מעיו יוותר עם הפסולת בגופו, דבר מזיק מאוד. אומרים חזל הרי העונשים נועדו כדי לזכך את האדם מכל טנופת החטאים. אדם שמבקש לוותר על העונש בעצם מבקש להשאר עם זוהמת החטאים, לזה הקבה לא מסכים. אלא רק להאריך את הזמן של בצוע העונש.
אלא שאכ חוזרת השאלה מה אנו מבקשים בסליחות??? מסביר הרב קוק בעולת ראיה דף קכו שאנו מבקשים שהקבה ישלח לנו טהרה וכפרה שהם יזככו אותנו במקום העונשים. זו הכוונה שצריך לכווין כאשר אנו מבקשים בסליחות שהקבה ימחל על חטאינו. לא מחילה של מחיקת העונש אלא של מחיקת זוהמת החטא! וממילא לא יהיה עונש.
על פי עקרון זה מסביר השם משמואל מדוע דווקא במוצאי שבת מתחילים את הסליחות. דווקא לאחר השבת שבה הגענו למדרגות גבוהות שייך לבקש סליחה. כי בקשת הסליחה היא בקשה להתחבר למקום גבוה באשיות שלנו ששם הכל עדיין טהור:
"הסליחות הן לפתוח י"ג מכילין דרחמי, כי במקום שפגמו אי אפשר להתחיל שם התיקון, אלא מבקשים לפתוח מקום גבוה ונעלה ששם אינו מגיע פגם התחתונים, ושם נקרא הקב"ה יושב קדם. וזהו במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה, כי שבת במנחה היא רעוא דרעוין ומשם יותר נקל להגיע לפתוח מקום עליון הנקרא יושב קדם. וזה קדמנוך תחילה, והבן" [שם משמואל פרשת וילך - שנת תרע"ב].
על פי דברים אלו אפשר אולי גם לפרש את דברי הרן. שאלנו מדוע לא בכה אלול באופק מדויק. מסביר בעל התפארת שלמה בדבריו על ראש השנה, שהמטרה בעשרת ימי תשובה היא לעורר את הרצון הקדום הטוב שנמצא בכל אחד מאתנו מעצם בריאתו. רצון זה הופיע בשבת שקדמה לעולם. "וכ"ז הוא ע"י כשרון פעולתינו בתשובה שלימה לעורר הרצון הקדום למעשה בראשית שהי ביום השבת כ"ה אלול אשר הי התחלת הרצון למעשה בראשית". אכ כיוון שכל מטרת הסליחות היא לבקש מהקבה לזכך את אשיותנו. אין מתאים לזה יותר מאשר היום אשר מציין את הטהרה שהיתה בבריאה מעצם היותה. כפי שכתוב בסליחה "מָרוֹם אִם עָצְמוּ פִשְׁעֵי קְהָלֶךָ. נָא שַֹגְּבֵם מֵאוֹצָר הַמּוּכָן בִּזְבוּלֶךָ. עָדֶיךָ לָחֹן חִנָּם בָּאִים אֵלֶיךָ".
לקראת אמירת הסליחות, נביא בפניכם פרוש והסבר על הסליחות הנאמרות.
פרוייקט מיוחד בשיתוף ישיבת אור עציון.