אדם ששם משפחתו כהן ביקש להינשא לבחורה שהתגיירה. חקירה מעמיקה שערכו בבית הדין הרבני באשדוד העלתה כי למרות שם משפחתו, האיש לא באמת כהן והתירו לו לבוא בברית הנישואין עם בחירת ליבו.
בבית הדין הרבני אסרו עליו תחילה להמשיך בהליך הרישום לנישואין מאחר שחשבו שהוא כהן כפי שעלה מהמסמכים שהציג, וביניהם רישומו של אביו ככהן. עם זאת, הבחור התעקש כי הוא אינו באמת כהן וכך גם אביו שנפטר.
לדבריו, אביו עלה ארצה עם סבתו שגידלה אותו כבנה וכתוצאה מכך רשמה את שם משפחתו כשם משפחתה – כהן, בעוד ששם משפחתו המקורי הוא אחר. אמו של הצעיר העידה בפני הדיינים כי אלה פני הדברים וכי בעלה המנוח כלל לא נהג במנהגי כהונה. דברים דומים ציין אחיו של המבקש להינשא שאמר כי אמנם בעבר הוא הוא עלה לברכת כהנים אך מרגע שהבין את טעותו הוא פסק מלעשות זאת.
כראיה נוספת הובא גבאי בית הכנסת שהעייד כי דברי האח אכן נכונים. יש לציין כי האח ביקש בעבר להינשא לגרושה, אך מאחר ובית הדין הרבני בתל אביב חשב שהוא כהן הוא אסר זאת למרות הטיעונים שהציג.
חברי בית הדין הרבני באשדוד, בראשות אב בית הדין הרב משה אמסלם והדיינים הרב יצחק רבינוביץ והרב שמואל פריד, החליטו לא להסתפק במידע שהובא בפניהם והחלו בבדיקה מעמיקה של הסוגיה. בדיקה חוצת יבשות שהגיעה עד לטוניס ומציאת תעודות הלידה המקוריות של אבי הצעיר העידה כי אכן לא מדובר בכהנים.
לצד גילוי זה עלתה השאלה מיהו אותו גבר כהן שהיה רשום בתעודת העליה. בחינה נוספת של הדברים והצלחת בית הדין להשיג מסמכים עתיקים ונדירים שהיו קשורים למשפחה, לימדה כי סבתא רבתא של הצעיר נישאה לגבר שאינו כהן וממנו נולדה לה בת (סבתו של המבקש להינשא). בהמשך היא ככל הנראה התאלמנה והתחתנה בשנית עם כהן והוא היה זה שהזדהה בזמן עלייתם ארצה כאביו של אבי הצעיר. כך דבק בו, ובהמשך בבנו שהגיע לבית הדין הרבני, שם המשפחה כהן שהקשה עליו להינשא לאהובתו.
לאחר התחקיר היסודי וחוצה היבשות ובירור המידע פסקו הדיינים כי "לאור הנ"ל מותר למבקש לשאת גיורת כדת משה וישראל וה' יצילנו משגיאות".