חג החנוכה הוא חג עמוס במנהגים, בעדות השונות נהגו במשך ימי החג במנהגים שונים ומשונים בחרנו עבורכם כמה מהמנהגים המעניינים ביותר.
יהדות לוב:
אבי המשפחה היה קונה לביתו "ספניג'ים", והאמהות שולחות אותם לבנותיהן הנשואות מנהג זה נקרא "סנה". משפחות רבות נהגו להביא מהספינג'ים לזקנים בבתי האבות ולתלמידים ומלמדיהם ב"חדר".
מנהג מעניין נוסף של יהדות לוב קשור דווקא לבית הכנסת. ביום הראשון של חנוכה עולה ראשון לתורה גבאי בית-הכנסת, במקום כהן. מנהג עתיק זה בא כדי לחלוק כבוד לגבאי בית-הכנסת, המקדיש כל השנה זמנו לענייני בית-הכנסת שלא על מנת לקבל פרס, הגבאי זכה דווקא בעלייה זו מכיוון שהיא מתחילה בברכת כוהנים. על פי מסורת יהדות לוב, אין הכוהנים מקפידים על כך שהעלייה נלקחה מהם, שהרי נזכר בה שהם אלו המברכים.
יהדות כורדיסטאן:
על פי מסורת יהודי כורדיסטאן הנשים אינן עובדות כל עוד נרות חנוכה דולקים. אחר ארוחת הערב, נהגו להתאסף הידידים בבית אחד מהם כשהמארח מגיש כיבוד לאורחיו, משוחחים על מאורעות היום ומספרים סיפורים וסיפורי ניסים במשך שעות.
במהלך החג היו אוספים את שיירי השמן והפתילות של נרות החנוכה ושורפים אותם ביום השמיני.
יהדות תוניסיה:
יהודי תוניסיה נהגו לתלות את החנוכיה על הקיר בגובה של שבעה טפחים, מול המזוזה, במרחק של ארבע אצבעות מהדלת שם הייתה נשאר תלויה עד פורים. הכנת הפתילות שעשויות פשתן הייתה עיסוק הסבתא או בעלת-הבית וגם שם נהגו שבעלת-הבית אינה עוסקת במלאכה במשך כל הערב.
ליד החנוכיה מדביק בעל-הבית עלון מיוחד, הכולל-מלבד הברכות והקטע "הנרות הללו" - את "מזמור שיר חנכת הבית", הנאמר בכל ערב בשעת ההדלקה. העלון שנדפס לפני עשרות שנים כלל את מגילת אנטיוכוס.
מנהג מעניין נוסף של יהדות תוניסיה, ראש-חודש טבת נקרא "ראש-חודש לבנות". יום זה נחשב לחג, ובעלת הבית אופה עוגות דבש. נוהגים במשלוח מנות ובמתן מתנות לבנות. הארוס מגיש ביום זה מתנה לארוסתו. בכל בית עורכים סעודה חגיגית לזכר מעשה הגבורה של יהודית שהרגה את אלפורנס.
יהדות בבל (עיראק):
העיראקים נהגו להדליק את נרות החנוכה בפנים הבית ולא בחוץ, משום שחששו מפני המוסלמים.
בערב ראש-חודש טבת נהגו יהודי בגדד ללכת להשתטח על קבר יהושע כוהן גדול הקבור שם. ביום זה נוהגים גם להדליק נר נשמה לעילוי נשמת ר' מאיר בעל הנס.
תלמידי ה"חדרים" ותלמודי-התורה בעיראק נהגו לקבל בחג החנוכה מתנות שונות, כגון: "מנורה" - דף שמודפסת עליו צורת מנורה ובו קטעים על חנוכה, נדפס בצבע זהב על נייר כחול, ירוק, אדום או צבע אחר. "מנורות" כאלה נדפסו בכלכותא, ובהן מקום מיוחד, שבו כתבו את שם התלמיד אשר לו הוקדשה מתנה זו ומתנה נוספת חוברות דקות על חנוכה, עם סיפורי הנס בעברית ובערבית וברכות ופזמונים.
יהדות מרוקו:
בשחרית של חנוכה מוסיפים ל"מזמור שיר חנוכת הבית" (תהילים ל) את הפסוק הראשון, אותו משמיטים בכל ימות השנה, ובעת הוצאת ספר-התורה אומרים שמונה פסוקים הקשורים באור ונר.
נוהגים לאכול סופגניות פעמים אחדות בימי החנוכה. יש שנהגו לאכול קוסקוס עם בשר תרנגול (זכר) לכבוד החנוכה.
מאכלים מיוחדים בימי החנוכה:
מלבד מאכלי גבינה שנהוגים בעדות רבות מאד בגלל סיפורה של יהודית, אשר השקתה את אלופרנס חלב נהגו בעדות השונות לאכול מאכלים מיוחדים.
לחם תפוחי אדמה - היה נהוג אצל יהודי יוון.
מאכלים מאווז - בצ'כיה נהגו לאכול מאכלים כאלו זאת גם כיוון שבתקופת החנוכה האווזים הם הטובים ביותר.
לביבות תפוחי אדמה ואגוזים - היה נהוג אצל יהודי גיאורגיה, מכינים אותן כחביתה גדולה.
לביבות מכוסמת - מקורן אינו ידוע.
לביבות תפוחי עץ - מקורן בגרמניה, צרפת ושוויץ.
לביבות חנוכה צ'כיות - עם תפוחי אדמה מבושלים, ביצים, סוכר, לימון (מיץ וקליפה), שומן אווז.
מאכל נוסף לחנוכה הנאכל במסורת יהודי מרוקו הוא כאמור הקוסקוס עם בשר עוף (זכר) מתקתק.
מנהגי חנוכה לא פסחו גם על דמי החנוכה - בעדות אשכנז נהגו לתת דמי חנוכה במטבעות ואילו בעדות בוכרה, אלג'יריה ועיראק נהגו להטמין את המטבעות בתוך עוגות דבש.
מנהג מרתק במיוחד התקיים ברומניה ובאוסטריה - הדלקת חנוכיה מנרות שעשויים מתפוחי אדמה. היו חוצים את תפוח האדמה ומרוקנים אותו. לאחר מכן יישרו את התחתית וממלאים בו שמן ולבסוף הניחו פתיל. כל יום הוסיפו תפוח אדמה אחד עד שהגיעו ל- 8 תפוחי אדמה כשמונת הנרות בחנוכיה. לא ברור אם מדובר במנהג מכוון או שהוא היה קשור יותר למצבם הכלכלי של יהודים רבים.
בקהילות השונות ישנן גם מסורות רבות בנוגע לשירי ומזמורי החג, בקהילות רבות לא הכירו כלל את 'מעוז צור' אך הקפידו על שירת שירים אחרים במיוחד לחג החנוכה. אנקדוטה היסטורית מעניינת מספרת כי "הלהיט היהודי הגדול בעולם" - 'הבה נגילה' בוצע לראשונה בחג החנוכה לרגל כניסת הבריטים לירושלים בחג החנוכה לאחר 400 שנות שלטון של העותומאנים.