מזכירו הצבאי של ראש הממשלה תא"ל אליעזר טולדנו, כתב היום (ה') על רס"ן חגי בן ארי שנפצע אנושות ב'צוק איתן' והלך שלשום לעולמו. מי שהיה מח"ט הצנחנים בזמן המבצע סיפר על ההחלטה הסמלית למנות את בן ארי למפקד הסיירת לאחר פציעתו.
במאמר שפורסם ב'ידיעות אחרונות' כתב תא"ל טולדנו: "קשה לדבר על חגי בלשון עבר. מפקד שנחשב לעילוי, בעל סגנון פיקוד משתף, ללא אגו, ללא מניירות, מאוד משימתי, מבצעי, אמיץ, גם בשגרה וגם בעשרות המבצעים שעשה - והוא לא דילג על אף אירוע מבצעי משמעותי שעברה המדינה, מחומת מגן דרך עופרת יצוקה, לבנון השנייה ואירועים ביהודה ושומרון.
כל מי שהיה תחת פיקודו הפך להיות חלק מהחבורה המעריצה אותו. התוודעתי אליו לראשונה כשחזרתי לחטיבה כמח"ט. כמפקד בכיר אתה מסתכל על כל הקצינים,
על חוות הדעת שלהם, כי בסופו של יום צריך למנותם לתפקידים שונים. אחת התכונות הבולטות והייחודיות לחגי הייתה נשיאת החן, ואכן, היה לו הרבה חן שגם הפקודים וגם המפקדים נקשרו אליו. הייתה לו יכולת לתקשר עם כל אחד, לפי רמתו ולפי עולם התוכן שלו.
כשהתחילה המתיחות בדרום, חגי היה עם משפחתו בבית־מלון באילת. הוא לא היסס וקפץ לקרבות. באותה עת היה בין תפקידים, בין סיום תפקיד ביחידת מגלן לתחילת תפקיד כמפקד סיירת הצנחנים. בסיירת מאוד ציפו לחזרתו ליחידה, ולשמחתנו הוא בחר להילחם איתנו, עם הסיירת, כי אמר: 'אם אנחנו הולכים למלחמה עדיף להיות עם היחידה שעליה אני הולך לפקד. מלחמה היא הזמן הטוב ביותר ללמוד אותה'. וכך הצטרף כמפקד נוסף לצד רס"ן יאיר חביביאן, מפקד הסיירת באותה עת.
במלחמה, כשמדברים על נפגעים, אתה משתדל לקבל את זה בצורה הכי אינפורמטיבית, ולא באופן רגשי, כי צריך להתרכז בקרבות ובפינוי הפצועים וההרוגים. ולצערי היו כאלה. חגי הוא ההרוג העשירי של החטיבה.
כשקיבלתי תוך כדי קרב את ההודעה על פציעתו אני זוכר שזה הלם בי, אבל אתה מדחיק עד סוף הקרבות, ורק אז מתפנה לזה. כשהבנתי שהוא לא יהיה מפקד הסיירת זה לא הטריד אותי. יותר רציתי שהוא יחזור למשפחתו. אבל זה לא קרה.
אני זוכר שברגע מסוים ביקשתי את רשותו להוסיף את שמו לרשימת מפקדי הסיירת, כך שבאופן סמלי כן מינינו אותו למפקד. חשבתי שיהיה נכון לעשות טקס סמלי ליד מיטתו, גם אם התואר היה שלו לשנייה וחצי. היום התמונה שלו תלויה לצד מפקדים אחרים.
חגי גדל על שמות כמו מאיר הר ציון ואיתן נוה. הליכתו קדימה, הסתכלותו החינוכית על החיילים והאחריות שלו על אנשים, כל אלו הופכות אותו לגיבור, בשדה הקרב או מחוץ לו.
חגי חי חיים מלאים ועשירים והשאיר המון עקבות שאפשר להתחקות אחריהם. הוא בנה משפחה יפהפייה, חזקה. גם המשפחה שלו עם מוריה, וגם המשפחה המורחבת שהפגינה לא פחות גבורה בשנתיים וחצי האחרונות.
מבחינתו המלחמה נגמרה היום, אבל אני רואה בו גיבור לתמיד. הלוואי וינוח בשלום".