את הסיפור המזעזע על יער לופוחובה חלקנו מכירים. הנאצים - ימ"ש, החליטו לחסל את עיירת משפחתי - טיקטין [טיקוצין].
הם ריכזו בשעה 06:00 בבוקר את כל היהודים (פרט לחולים ולנכים) בכיכר המרכזית, ולקחו את הגברים לכליאה. אנשי הגסטפו פקדו להכין ביער הסמוך- 'יער לופוחובה' 3 בורות גדולים בעומק 5 מטר לצורך: "הסתרת טנקים ודלק".
הם הביאו 1400 מיהודי טיקטין, העמידו אותם על שפת הבור ובמכונות ירייה הם נורו אל מותם. הם כיסו את הבור והפולנים סיפרו שעוד הרבה שעות האדמה נעה מפרפוריי המתים. למחרת הוציאו את כל הנשים, החולים והנכים ועשו כן בבור השני. את הילדים, ואת כל מי שנתפס כנמלט, שמו בבור השלישי. האדמה קיבלה גוון אדום. סבי ודודתי הצליחו לברוח והפכו לפרטיזנים. אך איננו יודעים את מקום קבורתם.
השבוע התקיימה ועידת רבני פולין בוורשא ובקשו ממני לתת שם סדרת שיעורים.
כיוון שכבר הייתי באזור, החלטתי לבקר בקבר האחים של משפחתי.
תארו לעצמכם כמה חששתי מהרגע של הביקור ביער לופוחובה. כאשר צעדתי לעבר הקבר שרתי באופן טבעי - "אני מאמין". בחזור יצאה מקרבי שירת - "עם ישראל חי". אכן, הייתה זאת טלטלה נפשית חזקה.
מעט לפני החזרה מהועידה, ביקשתי מהמדריך- ברוך יגיל- שייקח אותי ללובלין ושם גם נתפלל בקבר "החוזה", המהרש"ל ועוד. בהיותו כהן הוא המתין לי בשער בית הקברות. על פי הצעדים בשלג (שמונה מעלות מתחת לאפס) מצאתי את הקברים. אחרי תפילה נרגשת יצאתי מבית הקברות ואני רואה את המדריך כולו נסער. הוא סיפר לי שעבר גוי, ירק לעברו ולעבר פתח בית הקברות ואמר: "למה אתם הורגים את הפלסטינים ללא רחמים"? הם רוצים ללמד אותנו מוסר?! זעם ברוך המדריך.
הועידה אורגנה בעזרת 'המערך לשירותים רוחניים בתפוצות' של 'ההסתדרות הציונית העולמית' בראשות הרב יחיאל וסרמן שליט"א, המלווה בהשקעה ובאהבה רבה את הקהילות היהודיות ברחבי העולם. בעבר, כתבנו לכם על חשיבות פעילותם והיה אף מישהו שאמר לי שמעט הגזמתי בשבחם. כעת, כאשר ראיתי שנית, בשטח, את פעולתם, אני מרגיש שצריך עוד יותר להודות להם.
היהודים בפולניה חיים היום במציאות מאוד מורכבת.
בעבר היו מעודדים את יהודי הגלות שם, שהכל גזירה משמים ואין ברירה, אלא לחיות שם. כדי לחזקם, הוכיחו זאת בשם המקום: פולין- "פו-לין"- פה הינך צריך לישון. מי שעדיין הסתפק בדבר, הוסיפו ואמרו לו שגם השכינה נמצאת בגלות ומכאן השם הנוסף: "פולניה"- פה- לן-יה'.
בראש הפעילות הברוכה עומד הרב הראשי של פולניה הרב מרדכי שודריך שליט"א אשר לפני בואי הגדירו לי אותו כ-"מתוק מדבש" ואכן כך, הרב מתמודד עם שאלות מורכבות אשר רבנים בארצנו הקדושה לא תמיד שמעו עליהן.
אחד הפרויקטים היפים הוא בית הספר היהודי של לאודר בוורשא. מנהל בית הספר הרב מתתיהו פבלק שליט"א משקיע רבות ובהצלחה, בפיתוח בית הספר.
בבית הספר לומדים כל הקשורים ליהדות: ילדים עם כיפה, ילדים שאינם דתיים וכן הרבה ילדים מ'זרע-ישראל', דהיינו, ילדים שחשים כיהודים כיוון שהאבא או אחד הסבים או הסבתות הם יהודים, אך מבחינת הלכתית אינם נחשבים כך.
בכל יום בצהריים מארגנת הרבנית הדסה פבלק בית ספר יהודי אינטרנטי משוכלל, לכל הילדים היהודים המפוזרים ברחבי פולין וצמאים למעט אידישקייט.
בסיור שערכו לנו בבית הספר, עדיין היו תלויים קישוטי ה"שקדיה הפורחת" מהשיעורים על ט"ו בשבט.
אחרי השואה, אנו מצפים לילודה גבוהה בעם-ישראל.
צריך לקחת בחשבון שרק השנה הגענו במדינת ישראל לשישה מיליון יהודים. משום מה, המשפחות היהודיות מחקות את הגויים ומסתפקות במשפחה של עד שניים-שלושה ילדים.
במסגרת השיעורים, היו לנו דיונים חשובים על בעיות שאיתם מתמודדים הרבנים, בעבודתם הקשה. אחת הבעיות שהועלו: כיצד לנהל מבחינה דתית בית של רב בסביבה כל כך רחוקה מיהדות?
אני הצעתי להם את הדגם שלקחתי מבית אבא ושנוסה בהצלחה בשטח.
אחרי הטלטלה שעברתי במחנות ההשמדה, חזרתי עם מרץ רב להמשיך ולהגדיל את עם ישראל בכמות ובאיכות.
המאמר התפרסם השבת בעלות השבת 'גילוי דעת'