הח"כים החרדים מתקשים לענות על השאלה: "האם אתה ציוני"?

הח"כים מש"ס מצאו כל אחד ואחד מהם את ההגדרה שאיתה הם חיים בשלום. הח"כים מיהדות התורה סירבו לענות. הם משקיעים יומם וליל למען עשייה בתחומים רבים. למה כ"כ קשה להם להגדיר את עצמם כציונים? האזינו לתשובות

חדשות כיפה משה מאירסדורף, אפרת קרסנר 11/05/16 19:32 ג באייר התשעו

הח"כים החרדים מתקשים לענות על השאלה: "האם אתה ציוני"?
Abir Sultan, פלאש 90, צילום: Abir Sultan, פלאש 90

אם היו שואלים, אותנו, חברי מערכת 'כיפה', או כל אחד שמשתייך לציבור הדתי לאומי וככל הנראה גם החילוני או המסורתי את השאלה: "האם אתה ציוני?" ניתן להניח בוודאות כמעט מליאה שהתשובה הייתה 'כן, בוודאי' ללא שום התלבטות, הסתייגות או תוספת.

כשמגיעים לחברי הכנסת החרדים, כנציגי המגזר, ברוב המקרים, מבין אלו שענו ניתן היה להבין שהם חשים אי נוחות. בשנת תשע"ו, 68 שנים להקמת המדינה המילה 'ציונות' עדיין משמשת כמילה נרדפת לחילוניות, כפירה בדת ובאמונה ובאי שמירת מצוות. והעובדה הזו לא מכוונת בהכרח אל אחינו החרדים. היא מכוונת לכל אחד ואחד מהחברה היהודית בישראל ששואף, עדיין ליצור אתוס וקו מחבר משותף שכל אחד ואחד ירגיש שהשונות שלו היא חלק מפסיפס ענק אחד מלא בגוונים שלכולם ערך ומשקל שווה ובלעדי כל אחד מהם- התמונה חסירה.

דוגמא מייצגת לכך ניתן למצוא בדבריו של חבר הכנסת דוד אזולאי מש"ס: " אם ציוני זה אדם שלא שומר שבת אז אני לא ציוני. אם ציוני זה אדם ששומר על קדושת ארץ ישראל אז אני ציוני". למה ח"כ אזולאי מתנה את הציונות שלו בקיום מצוות?

לכאורה, כשבוחנים את מטרותיה של התנועה הציונית מאז ימי הרצל והקונגרס הראשון ועד השנים לאחר קום המדינה קשה להבין עם מה חבר כנסת חרדי לא יכול להזדהות: עידוד עליה, גאולת אדמות, התיישבות, תחיית השפה העברית, פיתוח תעשייה וכוח הגנה עצמאי, חברת מופת וצדק חברתי ועוד ועוד מטרות שבוודאי אין למצוא סיבה להתנגד להן גם אם למדת ב'מיר' או 'בחברון' וגם אם לא שירתת בצבא.

כשנכנסים יותר לעומק בראייה ההיסטורית אפשר בהחלט להבין את השורשים של חוסר ההזדהות עם המונח 'ציוני' לאדם שומר תורה ומצוות. התנועה הציונית, זו המתועדת והנלמדת בספרי ההיסטוריה, זו שעליה נכתבו השירים ונעשו הסרטים לא זו בלבד שהייתה חילונית באורחות חייה, החילוניות הייתה החלק המרכזי של הערכים עליה נשענה. ועוד יותר מכך- רוב רובם של החלוצים החילוניים הגיעו במקורם מבתים שומרי תורה ומצוות וזרקו את הדת כאידיאל.

הראי"ה קוק זצ"ל מתאר במאמר 'הדור' כיצד מאסו החלוצים בתורה שנראתה אז מיושנת ולא רלוונטית. כיצד כשבכל העולם תורות חברתיות, ערכים ליבראליים ותפיסות חברתיות חדשות תפסו מקום, הרגישו אותם יהודים שלשבת בבית מדרש ולדון בסוגיית 'שניים אוחזין בטלית' לא רלוונטית ומיושנת. העולם החדש קרא להם והם נענו לקריאה.

חברי הכנסת החרדים עדיין מרגישים שהמילה 'ציונות' קשורה לערכים האלו. מבחינתם, היא עדיין מייצגת את חיים ברנר. הם עדיין לא מרגישים בני בית בחברה הציונית למרות שכשבוחנים את הפעילות הפרלמנטרית של רובם המכריע בוועדות הכנסת ובממשלה אין להם שום סיבה לכאורה להרגיש כך: הם עוסקים ביישוב ארץ ישראל, עוסקים בבניית עולם התורה, עוסקים בסוגיות חברתיות, קליטת עלייה ועוד נושאים רבים שגם אם אנו חלוקים לגבי הדרך נקודת המטרה היא בוודאי שווה.

בבחינה של תוצאות המשאל אפשר לראות הבדל בולט בין חברי הכנסת של ש"ס ויהדות התורה:

הח"כים מש"ס ששירתו בצבא וחלק מבני משפחותיהם המורחבת מסורתיים, רובם גדלו בפריפריה והם מחוברים הרבה יותר לחלקים אחרים בעם ישראל. בד"כ הם אלו שענו את התשובות שביקשו להגדיר את המילה 'ציוני' על פי אמונתם. ח"כ יצחק כהן אמר "אני ציוני מאז משה רבינו במובן היהודי של המילה". חבר הכנסת יצחק ועקנין ציין את שירותו הצבאי במשך כחמש שנים אך לא ענה לשאלה בפשטות. חבר הכנסת יואב בן צור ענה: " אנחנו אוהבי ציון וירושלים, מה השאלה בכלל? אנחנו אוהבים את ארץ ישראל ומי שאוהב את ארץ ישראל הוא ציוני". חבר הכנסת, יגאל גואטה ענה לשאלה 'האם אה מגדיר את עצמך ציוני' באופן הבא: "וודאי. השאלה היא מה ההגדרה לציוני. אם ההגדרה היא מי שאוהב את עם ישראל, ארץ ישראל אז אנחנו הציונים הכי גדולים ואם יש הגדרה אחרת אז אנחנו לא ציונים. ציוני זה אוהב ישראל ואני אוהב ישראל הכי גדול בעולם".

חברי הכנסת האשכנזים סירבו לענות, ולמעט דוברו של ח"כ או מקלב שמסר שהוא אינו מגדיר את עצמו ציוני אלא חרדי כל השאר סירבו לענות.

המילכוד הזה, חוסר הנוחות הזו, לענות בפשטות 'כן' או 'לא' אולי מלמד יותר מכל על המורכבות: מצד אחד הח"כים מבינים שאי אפשר ולא שייך לא להגדיר את עצמך כציוני ולכן הם או לא עונים או מוצאים את ההגדרה מיד בגוף התשובה שאיתה יוכלו לחיות בשלום.

את אי הנוחות הזו אי אפשר לתלות רק בהם. הכי קל יהיה להטיח בהם 'תראו איזה יופי אנחנו משלבים בין תורה ועבודה' או 'יאללה תתקדמו, נגמרו ימי העלייה השניה, הוכחנו שאפשר להיות דתי אדוק וגם חקלאי או מח"ט". להאשים את חברי הכנסת החרדים בהסתגרות או בחשש להיפתח לחברה כולה זה נכון אבל זה לעשות לנו את החיים קלים.

לתנועה הציונית כולה יש אחריות שכל אחד ואחד מבניה ובנותיה יוכל להרגיש בבית ולהגיד בפשטות אני 'ציוני' כמעט באותה פשטות שכל אחד ואחת מאיתנו יאמרו 'אני יהודי' כחלק מתעודת הזהות שבה הוא מציג את עצמו.

השינויים בחברה החרדית קורים. אם לפני 80 שנה היינו עורכים סקר כזה חרדים היו עונים בוודאי שלא. היום הם מגדירים את הציונות באופן שיוכלו לחיות איתו בשלום. בעוד דור אפשר לקוות שיהיה הרבה יותר קל לענות בחיוב. וכדאי אולי להביא את דבריו של ח"כ מרגי שהעיד על עצמו שהוא מציין את החג בתפילות ובאירועים שונים כסוג של הצעה לעתיד: "אני מצר על כך שבכל חגיגות יום העצמאות, הציבור שומר תורה ומצוות מודר. המדינה הייתה צריכה להיות יותר עירנית. לדעתי המדינה צריכה לתת גיוון גם באופי של הטקסים ובהדלקת המשואות. לדעתי הייצוגיות שם לא מאוזנת".

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן