לא פעם בשיח הציוני דתי וההתיישבותי עולה השאלה במה נכון יותר להשקיע את המשאבים והמאמצים ובאילו פעולות לנקוט: האם בכאלו שמשפיעות על עם ישראל או כאלו שקובעות עובדות בשטח ומשפיעות על ארץ ישראל. מי שהערכים הללו חשובים לו יכול מסיבות שונות להזדהות עם כל אחת מהדרכים הנ"ל במינונים שונים וזה ובהחלט לגיטימי, אבל בחלק מהישובים ביש"ע ישנו מוסד אחד ארכאי שפוגע בשניהם והוא עדיין מקבל גם ממי שרוממות ההתיישבות ארץ ישראל בגרונם לגיטימציה.
המוסד הזה הוא מוסד וועדת הקבלה שעדיין קיים בחלק מישובי יש"ע. מעבר לקו הירוק ישנם עדיין ישובים בהם אם אתם גרושים או לא הייתם מדריכים בבני עקיבא או שהתלבשתם בצורה מסוימת בזמן שהייתם בישיבה או באולפנא או בגלל כל מיני סיבות שונות ומשונות אתם יכולים למצוא את עצמכם מחוץ לשער הישוב.
הוועדות הללו פוגעות בארץ ישראל משום שהם מעכבות את ההתפתחות והצמיחה של הישובים, הן פוגעות בעם ישראל מכיוון שהן מציגות התיישבות מתנשאת וסגורה שלא רוצה חלקים ממנו בקרבה, והן גם פוגעות בישובים עצמם משום שהם יוצרים חברה מנותקת ומקובעת שלא מסוגלת להכיל את השונה והאחר ומפסידה עושר תרבותי מחשבתי וחברתי.
לא פעם נשמעת הטענה שהמרקם החברתי העדין של הישוב לא תמיד יכול לעכל משפחות "בעייתיות". הטענה הזו יכולה הייתה להתקבל אם הקריטריונים היו מאד בסיסיים, כמו אי קבלת משפחה בעלת עבר פלילי. או כאלו שכדי לשמור על אורח החיים בישוב לא מקבלים משפחה חילונית לחלוטין לישוב דתי (למרות שבעיני גם זה לא אידיאלי). הבעיה היא שהקריטריונים כל כך צרים וקפריזיים, שזה פשוט מקומם. כבר פגשתי מקרים בהם משפחה שרצתה להצטרף לישוב בו גרים חלק מחבריה, מצאה את עצמה "לא מתאימה" כיוון שלא עמדו בתחקיר הרכילותי של הוועדה. הבושה וההשפלה שחשה משפחה כזו היא עצומה.
לא עשיתי בנושא מחקר מסודר, אבל נראה לי שאפילו מהבחינה המעשית והמטרה שלשמן מוקמות הוועדות הללו, הן לא עומדות בציפיות. אני לגמרי לא בטוח שהישובים שבוררים להם את התושבים שמצטרפים אליהם, אכן איכותיים יותר ונהנים ממרקם חברתי טוב יותר מאלו בהם הדלתות פתוחות. אני מוכן להמר שההיפך הוא הנכון - דווקא בישובים מהסוג המדובר יש הרבה יותר מתיחות וצרות עין, מפני שזו אינה נעצרת רק באופן בו מביטים בני הישוב החוצה.
הדברים הללו נכונים בכל ישוב וישוב, אבל דווקא בישובי יש"ע שהצמיחה שלהם משפיעה באופן משמעותי על החוסן שלהם ועל האפשרות שהם ימשיכו להתקיים לאורך שנים, הדברים מקבלים משנה תוקף. הגיע הזמן שהנהגת המתיישבים, ראשי המועצות, אנשי מועצת יש"ע ורבניה יקראו לכל מי שרוצה בכל לבוא ולהיות שותפים, ויצאו חוצץ בצורה חד משמעית כנגד מי שמונעים את האפשרות הזו. אם יהודה ושומרון הם אכן הסיפור של כל יהודי אז כל יהודי צריך לדעת שהוא מוזמן לגור יחד איתנו ולא רק לטייל באזור.