הרכב מורחב של שופטי בג"ץ דחה היום את עתירתם של סרבן הגט עודד גז וסרבן נוסף נגד בית הדין הרבני, על כך שהשית עליהם סנקציות כגון 'שיימינג'. השופטים התבטאו בחומרה נגד הסרבנים, אך נחלקו בשאלה האם לבית הדין הייתה סמכות להשית סנקציות שאינן נתונות לו בחוק הישראלי. כך מפרסם היום נטעאל בנדל באתר nrg.
השופטים לא חסכו את שבט לשונם מסרבני הגט והעבירו עליהם ביקורת קשה על בקשת סעד מבית המשפט העליון כשמנגד הם נוהגים ברוע לב כלפי נשותיהם. ראש ההרכב המורחב, השופט אליקים רובינשטיין פתח את פסק הדין וכתב: "העותרים בשתי העתירות אינם מעוררים אהדה, בלשון המעטה. הם מעגנים את נשותיהן עגינות חיה - להבדיל מעגונה שאין ידוע אם מת בעלה - ועשו חוכא ואיטלולא מהחלטות בתי הדין הרבניים לעניין חיוב הגירושין; כך, בראש וראשונה - לא רק - על-ידי בריחתם לחו"ל".
השופט הנדל כתב כי "העותרים שבפנינו פושטים טלפיהם כטהורים ומבקשים מבית המשפט 'סעד מן הצדק' בשעה שהם מסרבים להעניק גט לנשותיהם מתוך דווקנות לפגוע, להתעלל ולמרר את חייהן".
הנשיאה הבאה של בית המשפט העליון, אסתר חיות, כתבה כי "לגישתי קביעה עקרונית לפיה יוותרו שערי בית משפט זה נעולים בפני סרבני גט בנסיבות דוגמת אלה שנפרשו בעתירות דנן - בין אם ההמלצה על הרחקות דרבנו תם ניתנה בסמכות ובין אם לאו - אף היא הלכה וניתן להסתפק בה".
גם השופטים שסברו כי הייתה בסמכותו של בית הדין להפעיל סנקציות המותאמות לעידן המודרני אף שהם לא מופיעות במפורש בתקנות בתי הדין, הביעו את אי הנחת מהעיסוק בסוגיה זו. השופטת חיות הצטרפה לעמדה כי בית הדין פעל בחוסר סמכות וכתבה כי "כי חוק בתי דין רבניים נועד לתרגם את ההרחקות ולהעביר אותן מהעולם שבו נוסחו והופעלו - עולמה הסגור של הקהילה היהודית במאה ה-12 - לעולם של מדינת ישראל כמדינה ריבונית, יהודית ודמוקרטית במאה ה-20. חוק זה אף מצייד את בתי הדין הרבניים בכלים מרחיקי לכת לאכיפת פסקי דין של גירושין הניתנים על ידם".
דברים דומים כתב השופט יצחק עמית "לא אכחד כי אני חש אי נוחות להתפלפל ולהתדיין במאה ה-21 בתחולתן וביישומן של הרחקות רבינו תם מהמאה ה-12".
נשיאת בית המשפט העליון בדעת מיעוט יחד עם השופט יורם דנצינגר סברה כי יש לקבל את העתירה. הנשיאה נאור כתבה על סרבני הגט כי "התנהגותם מבישה, מעוררת שאט נפש. אולם לא תמיד אנו כשופטים יכולים להוליך את תוצאת ההתדיינות למקום שאליו יוצא ליבנו כבני אנוש". נאור סברה בפסק הדין כי בית הדין הרבני פעל בחוסר סמכות כאשר השית סנקציות על הסרבנים שהחוק אינו מאפשר לו.
כזכור, שני סרבני גט עתרו כנגד בית הדין הרבני שהפעיל נגדם "הרחקות דרבנו תם". מדובר בהרחקות חברתיות שנהוגות היו בתפוצות ישראל זה דורות רבים, בהן הציבור הוא זה שמרחיק עצמו מסרבן הגט לאור קריאת בית הדין. הדבר בא לידי ביטוי בין היתר באי-צירופו למניין תפילה, שלא להושיבו בבית הכנסת עם הקהל או להעלותו לתורה, וכן שלא לשאת ולתת עמו במסחר ובענייני ממון, שלא לשאול בשלומו ושלא לחלוק לו כבוד. מדובר בסנקציה חברתית שבה נקרא הציבור לשמש 'מנוף לחץ' על סרבן הגט מתוך מטרה להביא לשחרור את אשתו ממאסר עגינותה. העותרים טוענים כי החוק לא הסמיך במפורש את בתי הדין לנקוט סנקציות אלה (שיימינג), בעוד שבתי הדין סבורים שהם מוסמכים לנקוט אמצעי הרחקה אלו מכוח סמכותם בענייני גירושין.
עוה"ד בתיה כהנא דרור, יו"ר ארגון 'מבוי סתום'ברכה על החלטת בג"ץ ואמרה כי הוא מחזק את בתי הדין במאבקם מול המעגנים: "בית המשפט בהחלטתו חיזק את אמצעי האכיפה של בתי הדין הרבניים כנגד גברים המעגנים את נשתיהן. עם זאת בתי הדין והדיינים הם אשר קובעים את מידת השימוש בכלים העומדים לרשותם. ויש לקרוא להגברת האכיפה בזמן קצר ולא לחכות שהמעגן יברח מן הארץ".