אל תאמינו לפוליטיקאים: אנחנו לא שונאים אחד את השני

יעקב שאפנס וש"י ויצמן, חרדי וציוני-דתי, התיישבו כדי לכתוב לנו מאמר משותף - רק כדי להבהיר לכם: לא משנה מה יעשו הפוליטיקאים, התורה מאחדת את כולנו

חדשות כיפה יעקב שאפנס וש"י ויצמן 11/03/13 10:42 כט באדר התשעג

סערת הרוחות שמנשבות מכנסת ישראל שעדיין לא הוקמה, ממאנת לשקוט. אלו תוקפים מצד אחד והללו משיבים כנגד. כאברכים, מחנכים וסטודנטים שלומדים ועובדים עם חרדים וסרוגים זה לצד זה אנו מחוייבים להשמיע את קולנו:

די!

אנו לא שונאים אף אחד. אנחנו אוהבים כל אחד באשר הוא, תהיה השקפתו אשר תהיה. רגע לפני שיהיה מאוחר מידי, אנו נחלצים להבהיר כמה נקודות:

התורה מאחדת

ממש כך. לומדי התורה מכל בתי המדרש בעולם הם בעלי ערכי יסוד משותפים: חשיבות התורה, ההתמדה בה, השפעתה על אורח חיינו, המשך קיומה ועוד. לכן, איננו מצליחים לראות כיצד ניתן לנגח ציבורים שלמים שיש להם כל כך הרבה מן המשותף. שמא תאמר: "לאן זה מוביל אותם הלימוד הזה? יצא שכרו בהפסדו. מבחינתם ניתן גם לשבת וללמוד באירופה כמו לפני 100 שנה, אין כל הבדל!". זה הזמן להניח את הדברים על השולחן, לא באנו לחנך ולשנות אף אחד. אנו שמחים בדרכנו והם שמחים בדרכם. כן, לדון, להעביר ביקורת ואפילו לזעוק, מותר. לאיים במלחמת אחים ובנטישת הארץ- לא מקובל. אין כאן אשליה, אנו מבינים שיש פערים ומחלוקות רבות אבל יש גבול, והגבול הוא זה שמאפשר לדיון להישאר במסגרת הנורמה. איומים מכל צד, אינם מקובלים. על אף אחד.

בין הכנסת לבית הכנסת

ישנה מין הנחה תקשורתית הטוענת שהמתח הקיים בין כותלי בית החקיקה משפיע באופן ישיר על עמדותיהם של הציבור הרחב. ייתכן וזה נכון, אבל ממש לא הכרחי. וכי באמת חובשי הכיפות הסרוגות והחרדים על סף מלחמת אחים? וכי כלו כל הקיצים? מעניין, כי רק בשעה בה כל אחד מהציבורים הללו מגיע לרגעי משבר הוא טוען שאין עתיד והכול אבוד. אין תקנה לאחר. הוא בוגד, נבזה. אבל המציאות חזקה הרבה יותר, אנחנו מסתדרים טוב מאוד ביחד. בישיבות, באוניברסיטאות, במכללות ובקהילות השונות. אז נכון, יש לנו נציגים שונים בכנסת אבל מכאן ועד לחשוב שכל עימות קל שבקלים משפיע גם עלינו, זו טעות.

אז איך הגענו לכאן?

אז ככה. החרדים טוענים שהסרוגים בגדו בהם. הסרוגים טוענים שהחרדים לא היו מוכנים להתחייב לשום דבר והעדיפו את קידומם האישי. טוב, זה באמת נשמע כמו ריב בין ילדים קטנים שכל מחנך "מתחיל" חושב איך לגרום לתלמידיו להתבגר כבר. דבר אחד בטוח, אתם נבחרי ציבור. אנא שמרו על כבודכם. שמרו על כבוד הציבור שאותו אתם טוענים לייצג. המשפטים שנזרקו השבוע משני הצדדים נכון היה לו נאמרו באצטדיון כדורגל, אך המציאות היא אחרת. שמענו אותה מכם. תנו קצת כבוד לעצמכם ולנו.

הויכוח האמיתי - היכן הוא?

פסיכולוג מלומד פעם שח לנו: "אם ראית ריב של קצוות, דע לך, שאת הדיון האמיתי באמת לא ראית". כמה מדוייק. ברור שישנם ויכוחים חוצי מגזרים בין הסרוגים לחרדים: מעמד המדינה, מעמד התורה, ארץ ישראל, השירות הצבאי, שוק העבודה ועוד. אלו רק הנושאים החמים, ויש עוד רבים מני ים. אלא מה, כל צד מרגיש טעון, כועס ומתוסכל, ובכל הזדמנות, התחושה הזו מתפרצת כמו הר געש. אז הנה מצאנו אמתלה, הרכב הקואליציה. זה הזמן לומר: זה לא הויכוח. הויכוח הרבה יותר עמוק, הרבה יותר עקרוני ומהותי. אולי הגיע הזמן לדבר עליו באמת? אולי נפסיק לדחוף אותו לכל התרחשות בין מגזרית?

ממי ניתן לצפות ליותר

מכל מי שיש לו השפעה. מכל מי שאוזניים כרויות לדבריו. חובה עליו לקום ולדבר, לזעוק ולומר: "אין מלחמת אחים". לא באנו וטרחנו עד הנה כדי לפוצץ הכול. באנו כי אנחנו מאמינים שנצח ישראל לא ישקר ולא ינחם. אז למה לדבר רק על המפריד? באיזה שלב בחיינו אנו מאמצים דרך זו? וכי בעבודה אנו מדברים רק על מה שגרוע ולא טוב? וכי אנו רואים רק את מה שרע בבניבנות הזוג שלנו? אז למה בדבר כה חשוב כמו עם ישראל אנו יורים לכל כיוון? נראה, כי מותר בשיח הזה לא להשקיע ולהתאמץ, אלא לשלוף ישר את מה שמרגישים.

אז זה הזמן לומר, עכשיו הכי נכון להשקיע. לתת הכול לקשר הזה. לא לירות ולאיים על אף אחד. לוותר קצת על האגו של שנינו, ולקדם את השיח השפוי.

"בעוון שנאת חינם..."- נשמע מוכר לכולנו. אז די לדרוש לגנאי את אבותינו, הגיע הזמן ליישם.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן