חדשות כיפה

עקורי עמונה לאנשי עפרה: "סליחה על הקושי שאנחנו גורמים לכם. תודה רבה על כל הטוב"

במכתב שהגיע לידי 'כיפה', הסבירו אנשי עמונה למארחיהם על הטענות כאילו הם מתקרבנים, "זו השפה היחידה שהמערכת מבינה". על החיכוך שלפעמים נוצר עם ילדיהם "זה לא נובע מחוסר נימוס". ומדוע למרות הקושי, הם החליטו להישאר במדרשה?

מודים ומסבירים. אנשי עמונה

צילום: פלאש 90. מרים אלסטר

השהות של עקורי עמונה במדרשה בעפרה, עוררה לא פעם מתיחויות וחיכוכים בין אנשי שתי הקהילות. במכתב מיוחד שהגיע לידי 'כיפה', כתבו מי שפונו מבתיהם לפני פחות מחצי שנה למארחיהם ביישוב הוותיק, מעט על מה שעובר עליהם, התנצלו על אי הנעימות והודו להם על האירוח החם.

כותרת המכתב, שכתבו חברי מזכירות עמונה בשם התושבים, הייתה "איך זה להיות בלי בית? מדוע נשארנו במדרשה? מה השגנו מכך? מתי יתרפא הפצע הפתוח? וכמה מילות תודה".

אנשי עמונה פתחו וסיפרו כי במרחק של כמה חודשים כאב העקירה פינה את מקומו לכאב מסוג אחר, "חמישה חודשים עברו מאז שגורשנו מבית חיינו שבעמונה. אירוע הגירוש כבר פחות חותך בנו, אבל הקושי והאתגר שלנו עדיין גדולים. בשורות הבאות אנחנו מבקשים להסביר קצת לכם, שכנינו המסורים, את מצבנו ואת הבחירות שבחרנו לאורך הדרך".

"ובכן, איך זה להיות בלי הבית שלך? אנחנו מאחלים לכם שלעולם לא תבינו", הם כתבו והסבירו שהקושי הוא לא רק ההיפרדות מהציוד, או הנוף ביישוב וגם לא הצפיפות והתנאים הפיזיים הקשים במדרשה, אלא "משהו בתשתית הנפש התערער. משהו בתחושת האני והזהות האישית והמשפחתית ספג מכה קשה".

בהמשך הם העידו כי אם חשבו שהגירוש עצמו יהיה הרגע הקשה ביותר עבורם, כיום מבינים ש-"המרחק מהבית קשה מנשוא". לדבריהם, חלק מהתושבים נשארו במדרשה וחלקם עברו באופן זמני לתוככי עפרה "ועבור כולנו הקושי הגדול ביותר הוא תחושת הגלות".

"למה אנחנו מספרים לכם את זה?", הם שאלו, "כי אולי זה יקל עליכם להכיל את האופן שבו אנחנו נוהגים עכשיו". לדוגמא הם כתבו כי במידה ויש ואנשי עפרה ניסו ליצור קשר עם אחד מאנשי עמונה וקיבלו כתף קרה, זה לא משהו אישי נגדם אלא "הוא פשוט מתקשה להתרחק נפשית מהבית שהיה ואיננו".

בנוגע להתנהגות ילדיהם, שככל הנראה לא תמיד תאמה את אופי הסביבה החדשה, אומרו בעמונה כי "זה לא נובע מחוסר נימוס". אלא שהם מחפשים את חוויית עמונה כפי שהכירו, "אנחנו כמובן משתדלים לחנך אותם אחרת, אבל מה שדוחף אותם- חזק מאוד".

למרות הצפיפות, החליטו להישאר

למרות הצפיפות, החליטו להישאר                                                           צילום: מטה עמונה

כאן התפנו בכירי עמונה להסביר מדוע הם מתעקשים להישאר במדרשה. "אם כל כך קשה לנו, אולי הגיע הזמן לפתוח פרק חדש ולא לדשדש בעבר? אנחנו שומעים את השאלה הזו, בהרבה נוסחים, וננסה להסביר כאן מה מניע אותנו".

לדבריהם, היו מוכנים להקריב את חייה המשותפים של הקהילה, כדי לא לפגוע במאמצים להציל את היישוב שנהרס. לשיטתם, הם התנגדו לכל הפתרונות שהוצעו להם, טרם הפינוי, כדי להראות שישוב יהודי לא יכול להיהרס בקלות וכדי להעביר מסר לעתיד. "הרבה אנשים סביבנו, וגם בתוכנו, חשבו שהסיבה היא שבאמת לא כל כך אכפת לנו מהקהילה שלנו. זה כמובן לא היה נכון, אלא שהעדפנו ערך אחד למרות המחיר הגדול של הערך האחר".

עם זאת הם הדגישו כי "המאבק על עמונה חיזק וגיבש אותנו עוד יותר, והעצים את הרצון שלנו להישאר כקהילה". לטענתם, הצורך שלהם לשמור על הקהילה מאוחדת, גם לאחר שפונו, מסתמכים בין היתר על מחקרים שונים שההתמודדות עם הטראומה שחוו תהיה קלה יותר, במידה ויקפידו לשמור על מסגרת קהילתית.

עוד תובנה שעלתה להם, כפי שמשתקף מהמכתב, היא שהרצון לשמירה על הקהילה ביישוב חדש, יהווה עבורם אתגר ומאבק חדשים. לדבריהם, הם למדו מניסיונות העבר של אנשי גוש קטיף, גבעת האולפנה בבית אל ומגרון "כדי שמה שקרה להם לא יקרה גם לנו".

בהמשך הם סיפרו כי נאלצו להפעיל מנופי לחץ על מקבלי ההחלטות בדמות מאהל מחאה, שביתת רעב ולחץ תקשורתי רב. כמו כן הם החליטו, כחלק ממאבקם, להישאר במדרשה ולא להסכים לפתרונות זמניים, "ההישארות במדרשה מבטאת את המצב האמיתי שלנו- כל עוד אין לנו יישוב משלנו אין לנו בית". לדעתם, אם היו עוברים לגור בבתים, זה היה מצטייר כאילו הבעיה נפתרה.

לטענתם, מצבם אישי לא היה בראש מעייניהם. "אנחנו מחפשים תיקון", הם כתבו והוסיפו כי הם מבקשים להמשיך להרים את "משא משימת ההתיישבות, מפני שאנחנו מאמינים שעם ישראל וארץ ישראל זקוקים לכך".

אנשי עמונה גם ציינו באכזבה כי תקוותם, שבעקבות החלטת הממשלה על הקמת יישוב חדש עבורם, תצריך מהם הפעלת פחות לחץ, התנפצה. לטענתם, הם למדו על כך שרק 20% מהחלטות הממשלה בנושאי התיישבות אכן מתממשות.

"יש מי שסבור שאנחנו מתמסכנים ומתקרבנים", הם כתבו והסבירו שכלפי חוץ הם אכן מעצימים את הקושי מכיוון ש-"לצערנו זו השפה היחידה שהמערכת מבינה".

על הטענות שלכאורה הם מתלוננים למרות שאחרים עובדים וטורחים עבורם, הם אמרו כי הם מעריכים את צוות המדרשה וממליצים לכל מי שרוצה לנפוש או לערוך שבת משפחתית להגיע לשם, "אבל שהות במדרשה אינה מתאימה למשפחות לאורך זמן". לדבריהם, הם מעולם לא חיפשו חיי נוחות ואנשים שישרתו אותם.

לסיום כתבו אנשי עמונה, כי הדרך לרפא את הפצע הפתוח שלהם היא "להנכיח את הבעיה ולא לטשטש אותה".

בנוגע לקשר עם היישוב עפרה הם כתבו: "אנחנו מבינים שזה לא קל גם לאנשי עפרה". על החיכוכים שנוצרו הם הודו שנעשו טעויות גם מצדם, "אנחנו מבקשים סליחה על הקושי שאנחנו גורמים לכם, ומתפללים שזה ייגמר במהרה".

לסיום הם כתבו כי "מעל הכל אנחנו רוצים לומר תודה גדולה. אנחנו מרגישים את האכפתיות והכאב שלכם. אתם באמת קהילה מיוחדת, ויש לנו עוד כמה דברים ללמוד מכם. תודה רבה על כל הטוב".

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר