בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות התקיים היום דיון בנושא בהקפאת מתווה הכותל. יו"ר הועדה, אברהם נגוסה (הליכוד) הדגיש כי המתווה לא בוטל אלא הוקפא, והוקמה וועדה שתבחן אותו. נגוסה: "אחדות עם יהדות התפוצות היא נכס עבורנו, ואם יש נכונות בשני הצדדים – תשבו ותדברו".
במהלך הדיון חשף יועץ מזכיר הממשלה כי משרד ראש הממשלה הקצה 20 מיליון ₪ לשיפוץ ושיפור "רחבת ישראל" המיועדת לזרמים הלא-אורתודוקסים.
לדברי נחמן שי (המחנה הציוני) הושג הסדר שאושר גם בממשלה, ובמקום שההסדר ייכנס לתוקף – הממשלה חזרה בה, ונדון בה הנושא מחדש. זה איננו עניין פוליטי - אלא יהודי, קריטי בינינו ליהדות התפוצות. בנושאי החרם, יהדות העולם מסייעת לישראל, ודווקא בנושא הקריטי להם, אנו מתנערים מהם. חברתו לסיעה, יעל כהן-פארן, הדגישה כי הדיון הוא על עצם ההכרה בזרמים הלא-אורתודוקסים, ומתווה הכותל הוא רק סימן וביטוי, "איננו מעוניינים בקרע עם יהדות התפוצות אלא בעם מאוחד".
רונן פרץ, יועץ מזכיר הממשלה, השיב כי "יש להוציא את הפוליטיקה מהדיון. הצוות שהוקם בזמנו עסק במפורש רק בהסדרי תפילה בכותל, ועתה מנסים גורמים לגרור את ההסדר – להכרה גם בנישואין ובגיור, וזה בלתי אפשרי. הממשלה מתקשה ביישום המתווה, אך אנו שואפים להסכמה רחבה ביותר. בשבועות הקרובים הרחבה - שמשמשת את התנועה הקונסרבטיבית כבר כ-15 שנה - תשופץ בעלות ניכרת.
ענת הופמן הכריזה במפורש, כי לא תנהל משא-ומתן כל עוד לא יתאפשר לנו הכנסת ספרי תורה לעזרת-הנשים". ג'רי סילברמן, נשיא הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה, אישר את דברי פרץ, אך הדגיש כי "מרגע שהושג הסכם, יש לעמוד בו, ונסיגה ממנו מכעיסה, מרגיזה ומצערת את יהודי ארה"ב. למרות אהבתנו את ישראל – ישראל איננה אוהבת אותנו". לדברי הרב סטיב וורניק, ראש התנועה הקונסרבטיבית בצפון אמריקה, "מרגש לראות כמה חברי כנסת, מכמה מפלגות, מבינים את משמעות הכותל – לא רק עבור יהדות התפוצות, אלא עבור היהדות עצמה, והכרה בכך ש'שבעים פנים לתורה'. למרות אישור ההסכם קבינט – אתם בגדתם בנו".
לדברי יואב בן צור (ש"ס) "יש קווים אדומים שמהם אי אפשר לזוז, ולכן ברחבה המרכזית לא יהיה שינוי, אך אנו תומכים בהקצת התנאים הטובים ביותר לרחבה הייעודית להתפלל איש כדרכו". מולו, עליזה לביא (יש עתיד) ציינה כי "הכותל שייך לכולם, בעבר לא הייתה מחיצה במקום, וסבתי הלכה עם כל משפחתה להתפלל בכותל – וכיום, מוגבהת אפילו המחיצה הקיימת".
מוטי יוגב (הבית היהודי) השיב לה כי "לא ניתן להשוות את המציאות שלפני מלחמת השחרור כשהכותל לא היה בריבונותנו, למצב כיום. הרחבה הפנימית, הצמודה, משמשת כמקום תפילה, ומתנהלת כבית כנסת, והרחבות החיצוניות פתוח לכולם לכל שימוש, לריקודים, לאכילה, להשבעת חיילים – ומי שרוצה גם לתפילה".
מיכאל מלכיאלי (ש"ס) ציין כי בכל מקום בעולם יש כללי התנהגות, כמו שבמועדון או בטקס רשמי יש מגבלות לבוש או כניסה, ואילו לדברי מיכל בירן (המחנה הציוני) רוב עם ישראל אוהב את הקשר למסורת, אך מקיים אורח חיים שוויוני ולא משחזר אורחות חיים מהעבר.
תמר זנדברג (מרצ) הוסיפה "רבים בקואליציה, כולל יו"ר הועדה נגוסה, מרגישים מבוכה כתוצאה מהקפאת המתווה, ואסור להם להיות שבויים בידי תפיסה קיצונית, שהם אינם שייכים אליה". לדברי הרבה נועה סתת, מהמרכז הרפורמי, "הממשלה מנסה להונות את הציבור, מציגה מיצג-שווא, למרוח את הזמן ולא לפתור את הבעיה". אורית לסר, מתנועת נאמני תורה ועבודה, הציעה כי רחבת הכותל כולה תנוהל ע"י מועצה שתורכב מנציגי משרדי הממשלה, הסוכנות, נציגי ציבור, הרבנות הראשית ורשות העתיקות, "וכך כל יהודי יוכל להרגיש שהמקום שייך לו". יגאל פלמור, מנהל קשרי החוץ של הסוכנות, הזהיר כי כתוצאה מהקפאת המתווה "אנו מאבדים את הדור הצעיר של יהדות התפוצות, כי הוא מאבד עניין בישראל".