כמה נפלא היה להגיע לוועידה הראשונה של עיתון המזוהה עם הציבור הדתי, אשר עוסקת בנושאים א-דתיים כמו כלכלה, חברה וחדשנות. ימות המשיח.
הנושאים שעלו על סדר היום היו מאוזנים בין המשולש הקדוש כלכלה-חברה-חדשנות. גם החברים בפאנלים השונים הציגו דעות שונות ועמדות שונות. החל מראש הממשלה שפיזר הבטחות ואופטימיות לחלל האוויר, זה המשיך בעיסוק בכלכלה הלאומית בה שמענו דעות שונות בנוגע לאתגר הכלכלה של ישראל בעידננו התחרותי וגם מעט פוליטיקה ריחפה בחלל כשבצלאל סמוטריץ' ומיכל רוזין עלו על במה אחת כמו גם אבי בניהו ונעה לנדאו.
הזמן חלף לו בנעימים כשבשלב מסוים התבקשו המשתתפים לבחור בין מושב היזמות, היהדות והעסקים לבין המושב המתייחס לתקרת הזכוכית, הלא היא היכולת הבלתי ברורה של נשים מהמגזר הדתי להוביל. עד כאן, נשמע כמו חלוקה הגיונית. אך למרבה האכזבה, באופן דיכוטומי למדי, במושב היזמות והעסקים כל הפאנליסטים היו גברים ולהפך במושב הדן ביכולתן של נשים מהציבור הדתי להוביל, השתתפו רק נשים פטפטניות שדעתן כבדה.
כיצד יתכן הדבר שלא מצאו מפיקי האירוע אף לא אישה אחת המבינה דבר או שניים בתחום העסקים? האם כל הנשים היודעות לדבר באופן רהוט 'בוזבזו' על השיח המגדרי בחדר הסמוך? לעניות דעתי, ראוי היה אף שתהיה גם נציגות גברית בדיון העוסק באפשרויות הקידום המצויות בשנת 2017 לנשים מהמגזר הדתי, אך העיקר חסר מן הספר: מדוע לא התאפשר למצוא ולו כבשה שחורה אחת שתשב בעדר הגברים המעונבים בדיון העסקי?
מחאת הנשים וייצוגן בתקשורת החלה כבר בשנת 2013, בין היתר מעל במה זו, או אז הועלתה סוגיית הייצוג מעל הבמות המרכזיות כשבמרכזה השאלה הטריוויאלית: מדוע אין נשים בתקשורת המגיעות לייצג את עצמן (ולא את בן זוגן, אביהן או בנם) וכן את דעותיהן (מעבר לגבולות הנושאים המגדריים בהם הן מיוצגות כקורבנות) ולא פחות חשוב מכך את ידיעותיהן בתחומים שאינם רק טיפוח ושופינג?!
כבר אז קראו הנשים בבקשה לעבר משתתפי הפאנלים-הדיונים-הפורומים-המושבים וכל אותן זירות שיח ציבוריות, להחרים את הדיונים במידה ואין השיח כולל גם נשים. המאבק כוון באופן הזה, כי בסופו של דבר אין ביכולתן של הנשים להחרים את הדיונים שאליהם מראש הן לא הוזמנו ומנגד הקול שעלה מתוך המאבק נועד לעורר את מצוקת הייצוג הנשים גם אצל השותפים הגברים.
האחריות לכך שנשים יכנסו או לפחות יתמודדו על תפקידי מפתח תלויה בכם הגברים. כן, זוהי אחריות כוללת. אני רואה זאת כך: מתוך אמונה (תמימה) שהטוב ביותר צריך להוביל את המדינה ולהימצא במקומות ובתפקידים המשפיעים והמובילים ביותר ומתוך אמונה שיכולתן של הנשים זהה לזו של הגברים (לפחות) - יש לדאוג לכך שקולן יישמע באופן שוויוני. זוהי תקרת זכוכית חמורה לא פחות וחונקת אף יותר. עלינו לדאוג שהטוב ביותר ינצח ולא המוכר ביותר או הנוח ביותר.
טענה זו תקפה גם לגבי מיעוטים נוספים שלא זכו לייצוג בוועידה. אני תקווה שיבוא יום ובוועידת העיתון המגזרי הדתי תהיה נציגות גם לקול הערבי, לקהילת האתיופים ולשלל המיעוטים המשנים את הבריות, לצד איזון כמות הדוברים הגברית לזו הנשית.
שוויון, זה כל מה שאנו מבקשות.
הכותבת הינה יועצת תקשורת במשרד 'גולד PR'