"מה שנעשה אתמול חצה את כל הקווים ואני חושב שזה היה לא נכון", כך אמר היום (ג') הרב יובל שרלו ל'כיפה', בתגובה לפרסום תיעוד רגעי הפיגוע באריאל באמצעי תקשורת. "למרות שאני מאוד בעד שקיפות ואי הסתרה, פה נחצו הקווים גם במובנים מאוד אישיים של הפגיעה במשפחה וכבוד המת, וגם בהפיכת הסיפור הנורא הזה למשהו מאוד מאוד צהוב", הוסיף.
לדברי הרב שרלו, ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר וחבר מועצת העיתונות, שאלת פרסום סרטונים מסוג זה היא נושא מאוד מורכב. "נקודת הבסיס של התקשורת היא שחשוב שהציבור ידע מה קרה, יראה את העובדה שמקום לא היה מאובטח, הסיכון שקיים, איך נראה פיגוע - הצורך שלנו להגן על עצמנו, הצורך להילחם באויבים. נקודת המוצא תמיד צריכה להיות שיש חשיבות שהציבור ידע.
"אלא שלפעמים החשיבות שהציבור ידע פוגעת פגיעה מאוד קשה באינטימיות, בכבוד האדם, יוצרת גסות לב כלפי שפיכות דמים, הופכת אירוע טרגי לעלילת מתח. יש הרבה פעמים נזקים לתופעה הזאת. וצריך תמיד לבדוק אם יש במקומות מסוימים חציית קווים אדומים, שבגלל האינטימיות ובגלל הנוראות והפגיעה בכבוד האדם וכבוד המת צריך לקבל על עצמנו שלא לעשות את זה".
לדעתו, במקרה של פרסום תיעוד הפיגוע שהתרחש אתמול, נחצו הקווים. "למרות שאני מאוד בעד שקיפות ואי הסתרה, פה נחצו הקווים, גם במובנים מאוד אישיים של הפגיעה במשפחה וכבוד המת, וגם בהפיכת הסיפור הנורא הזה למשהו מאוד מאוד צהוב. מה שנעשה אתמול חצה את כל הקווים ואני חושב שזה היה לא נכון".
לדבריו, "הפתרון היה יכול להיות לדוגמה להמתין עד לאחר השבעה ואז לנצל את הסרטון כדי לדון בכל התוצאות החיוביות שהוא יכול להעלות".
הרב שרלו הדגיש בתוך כך כי הוא מאוד מתנגד לחקיקה ולהפעלת כוח שלטוני כדי לעצור פרסמים כאלה. "אני מתנגד לכך בראש ובראשונה מכיוון שבעידן של היום זה לא יעיל ולכן מי שמציע דברים כאלה הוא הזוי. אבל יותר מזה - אני לא רוצה לתת לשלטון או לאף אחד אחר בעלות על מה הציבור ידע או לא ידע. אני חסיד של גילוי ושל שקיפות.
"אני מדבר בשפה אחרת לגמרי של קבלה עצמית. הרי מישהו בסופו של דבר הכריע האם לקחת את סרטון האבטחה ולהפיץ אותו או לא לעשות את זה, והוא יכול היה להחליט שלמרות כל הרווח שישיג, הוא לא יפרסם את זה, ואליו אני מדבר. אני מדבר על שפה של אתיקה, של קוד פנימי".
לדבריו, "גם בהלכה אין מנגנון כפייה. אין מלקות על לשון הרע, הלבנת פנים ופרסום, וגם אין עילה לתביעה אזרחית. הגמרא אומרת 'ביישו בדברים פטור'. במשך הדורות יצרו מנגנונים, אבל בהלכה המקורית זה ככה. זאת אומרת שגם ההלכה לא נעזרת בכפייה של בית הדין בלשון הרע אלא בשפה אחרת לגמרי, שהשיא שלה זה החפץ חיים שפנה אל האתיקה והמוסריות של האדם. בשפה הזאת אני חושב שאפשר להשיג הרבה יותר דברים, מאשר בניסיון מגוחך לעשות את זה בכוח.
"אני לא דן את התקשורת. אם הייתי בעל אמצעי תקשורת יכול להיות שלא הייתי עומד בפיתוי. אני לא רוצה לדון אף אחד אחר. אבל אני רוצה להציע להיערך לפעם הבאה לכשיהיו פרסומים כאלה, ולנסות לקבוע קוד מוסכם ולא כפוי לגבולות החשיפה הזאת. אם זה בלתי אפשרי אז זה בלתי אפשרי, אבל אני מאמין שזה ניתן".
הרב שרלו ציין בסיום דבריו כי שאלת פרסום התיעודים מזירות פיגועים עולה במועצת העיתונות, "אבל גם אנחנו מבינים שבד בבד עם העיתונות ואמצעי התקשורת, נמצאות היום במרחב הרשתות החברתיות ולכן זה יהיה מגוחך למנוע את הפרסום בעזרת כוח שלטוני. זה באמת פיתוי נורא של אמצעי התקשורת, שקל למי שבחוץ לשבת ולהציע הצעות אבל צריך לנסות לעשות היפוך הלב.
"היו מקרים שלמרות הפיתוי הגדול, אמצעי תקשורת בחרו שלא לפרסם דברי בגלל אנושיות, ואת התנועה הזאת צריך לפתח. זה לא נכון לומר שאמצעי התקשורת הם תמיד ציניים ותמיד יעשו דברים בשביל כסף. היו קלטות ועניינים אחרים שכלי תקשורת בחרו שלא לפרסם ואני מאמין בכיוון הזה ולא בשום כיוון אחר שמנסה לכפות את זה".