ראש ישיבת רמת גן, הרב יהושע שפירא, הביע בסוף השבוע ביום עיון של מנהלי החמ"ד בירושלים, שעסק בזהות יהודית חילונית, עמדה מעניינת בנושא אופיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
בפאנל, שהנחתה מנכ"לית עמותת יסודות שבמכללת הרצוג רוחמה גבל-רדמן, אמר הרב שפירא כי מלכתחילה הוא לא רואה ערך גדול בכינון דמוקרטיה.
"האם אני רוצה מדינה דמוקרטית? התשובה היא לא", אמר וציין כי הוא "לא רוצה מדינה דמוקרטית, אלא מדינה יהודית בלבד. אלא, שאין דרך ניהול מדיניות יותר טובה מדמוקרטיה. ולכן אני מאוד רוצה שדרך הניהול של המדינה היהודית תהיה דמוקרטיה. אבל שהיא תשמש כדרך ניהול, למדינה יהודית".
לדבריו, על הציונות הדתית עוברים תהליכים לא פשוטים שהם תוצר של השנים האחרונות, "הציונות הדתית עוברת תהליך של חילון. 50% מתלמידי הציונות הדתית הם בתנועה החוצה. לפי הלמ"ס, 39% מאלה שהעידו על עצמם כי בגיל 15 גדלו בבית דתי, מגדירים את עצמם כלא-דתיים בגילאי 20-30".
מי שלא היה שותף לדעתו הוא ההיסטוריון, הסופר ואיש וחבר תנועה הקיבוצית, מוקי צור, שאמר כי "דמוקרטיה, בעיני, היא הענווה להקשיב למישהו אחר. יכולת ההקשבה. אני לא מאמין בגישה של אלו שמתיימרים – וגם בתנועה החלוצית היו כאלה - לומר שכולם צריכים להסתדר לפי השורות שלהם. הדבר הכי חשוב שהיה בתנועה החלוצית ושהיה בציונות הדתית זו הענווה להקשיב למישהו אחר. אנו צריכים לכונן פה דמוקרטיה יהודית לומדת.
צור גם הוסיף כי "הגשר בין התנועה הציונית-דתית והזרם החילוני צריך להישמר. אין תינוקות שנשבו. כולם אזרחים בעם היהודי. מדינת ישראל צריכה להיות הגשר שבו דמוקרטיה לומדת יהדות, ויהדות לומדת דמוקרטיה. בעולם של ימינו, העם היהודי לא יכול לחיות בלי דמוקרטיה".
יום העיון של מנהלי החמ"ד ממחוז ירושליםצילום: יחצ
ביום העיון, שקיבל את הכותרת "מי נוהג בעגלה הריקה?" לקחו חלק כ-50 ממנהלי מחוז ירושלים בחמ"ד, התמודדו עם שאלה זו, ביום עיון שנערך על ידי עמותת "יסודות" ובשיתוף המפקח קובי עמר במחוז ירושלים מנהל החמ"ד.
תחת הכותרת "מי נוהג בעגלה הריקה?", נפגשו אנשי ונשות החינוך גם עם חברת הכנסת לשעבר, ד"ר רות קלדרון, שטענה בפני המנהלים הדתיים כי "התורה היא גם שלי. אל תשימו לי תג מחיר על התורה, של 'אם את לומדת אז את צריכה להיות כמוני'. בדרך כלל גבר אורתודוכסי, ברוב המקרים אשכנזי, מחליט בשבילי על אופן לימוד התורה. הקמתי את בית המדרש 'אלול' לאחר שהבנתי שאני רוצה לקחת אחריות על התורה, ולהיות שותפה לגבי איך נראה הלימוד – מי מלמד, איך מלמד, מה התכנים שמלמדים".
לדבריה, היא "כחילונית, לא יכולה להיכנס ליישובים ולבתי הספר שלכם. הילדים שלי לא יכולים ללמוד עם הילדים שלכם. אני מרגישה לפעמים, שקולי לא יכול להישמע, לא באולפנות ולא בישיבות ולא בתיכונים. רוצים בכוונה שהילדים לא יכירו, לא אותי ולא את הילדים שלי. גם בקיבוצים לא רוצים להכיר אף אחד אחר, וגם עשירים בצפון תל אביב בונים בתי ספר אנתרופוסופיים שלא רוצים להכיל אף אחד אחר. זו נטייה אנושית, וצריך להתגבר עליה. עם זאת, הוסיפה קלדרון בחיוך, הבנים שלנו לומדים במכינה ונחשפים ומי יודע מה יהיה בדור הבא, מבחינת מערכת היחסים בין שתי הקבוצות בעקבות עולם הלימוד.
מנכ"לית עמותת "יסודות", גבל-רדמן, סיכמה את הכנס: "נחשפנו פה לאפשרות של ארון הספרים היהודי כמכונן זהות כלשהי משותפת.נחשפנו למונחים של 'כלל ישראליות' שחיה בתחושת 'שארית ישראל'. כל צד חש נרדף ומיעוט וחרד ובאותה נשימה מזלזל בחרדותיו של הצד האחר. יש למצא את התשתית המשותפת, היהודית, לחיים יחד בין הקבוצות. זה יקרה רק עם אמון על עצם הרצון לחיות יחד מבלי לשנות זה את זה, ומאתגר מכך, תוך כבוד זה לחרדותיו של זה".