"כשאין מה לומר, מתחילים לדבר בהשמצות ובביקורות חסרות שחר", כך אמר הערב (ב') ל'כיפה' יו"ר ארגון רבני צהר, הרב דוד סתיו, בתגובה לביקורת שהשמיע הרב דב ליאור על הספר "אבוא ביתך" שכתב יחד עם בנו, הרב אברהם סתיו.
"אני מתפלא מאוד, מכיוון שאני מצפה מרב בסדר גודל של הרב ליאור שיתייחס לתכנים ולא יעלעל בין דפים ויתרשם מאווירה שאין לה שחר ואין לה זכר בדפים ובפסקים. אני מבין שכשאין מה לומר הלכתית, כי רואים שכל הספר בנוי על אדני היסוד ההלכתיים של תורת ישראל, אז מה שנותר זה לתקוף באמירות כלליות שאין בהן דבר", אמר הרב סתיו.
"הרב ליאור שואל ממתי כותבים על דברים שבצנעה בפרהסיה. ואני שואל: זו ביקורת עלינו או ביקורת על השולחן ערוך שכתב הלכות תשמיש המיטה והלכות נידה? ביקורת על התורה שמספרת על יוסף ואשת פוטיפר או על 'על כן יעזוב איש את ביו ואמרו ודבק באשתו'? ביקורת על שיר השירים? איזה מין דברים אלה? האם כדאי להוריד גם קטעים 'לא צנועים' ממגילת אסתר?", שאל הרב סתיו.
לדבריו, "ממה נפשך, הוא טוען שאסור לינוק ממקורות אחרים - אז מי יעסוק בזה? מהיכן ילמדו על הדברים? איפה יקראו על זה? בספרים של רומנים זולים? שם הוא רוצה שתהיה ההשראה התרבותית או בספרות שלנו?"
"הביקורת כאילו שיש בספר לימוד מתרבויות אחרות היא ביקורת של הבל. וכי העובדה שאנחנו צריכים להתמודד עם אתגרים של צבא, של אוניברסיטה, זה בגלל שאנחנו מעתיקים מתרבויות אחרות או שזה בגלל שאנחנו חיים במדינה מתוקנת ומסודרת, ואכן אנחנו צריכים להתמודד עם האתגרים שיש בחברה כזאת. אז אולי לא נכתוב הלכות צבא ומלחמה?".
"בכלל", הוסיף הרב סתיו, "מי שכתב שחלק גדול מדיני בליעה בכלים לא שייכים היום או שדיני הפרדה בין בשר לדגים לא קיימים היום הוא האחרון שיכול לכתוב ביקורת על מי שמנסה להתמודד עם מציאות הלכתית מורכבת ומציאות חברתית מורכבת. הרי הרב ליאור הוא זה שביטל את דיני בליעה בכלים.
"מישהו יעז להגיד שהוא עשה את זה בכניעה לרוח הזמן? הוא חשב שאכן חלק מהכלים אינם בולעים ולכן ניתן להקל בהם. זו דעתו ומי שמסכים אתו מסכים ומי שלא לא. גם הספר שלנו מתמודד עם מציאות חדשה, בכלים הלכתיים טהורים, ואנו מצפים ממי שחולק שישמיע טענות ענייניות כדרכה של תורה".
לסיום אמר הרב סתיו כי הוא "מצפה מתלמידי החכמים בארץ ישראל שהשיח שלהם יהיה ענייני. כשיש ביקורת היא תיאמר גם בצורה נוקבת, אבל בצורה מכבדת, ולא ייזרקו לאוויר השמצות וססמאות שאין להן ולספר או לתוכן שבהם דנים ולא כלום".