כששאלו את ד"ר יוסף בורג, יושב ראשה המיתולוגי של המפד"ל, האם מפלגתו היא יותר "דתית" או "לאומית", ענה באהבה: "אנחנו המקף, אנו הקו המחבר, החוט המקשר". בתשובה חדה, ניצחת, מדויקת, הצליח בורג לפשט ולשטוח את תפיסת עולמו המורכבת של הציבור התורני - לאומי, ציבור (ולמעשה- עַם) שיוסד בקדמא דנא על ידי אברהם אבינו, אבי האומה, שהיה ראש וראשון לדברים שבקדושה, חלוץ ונחשון לתורה ולעבודה, הניא והניע רבים לקבל עליהם עול מלכות שמיים, קידש והפיץ שם ה' בעולם, ועם זאת, ויותר מכך- משום זאת- בהתאמה מושלמת, קדושה וטהורה, נחל את הארץ תוך מסירות נפש, נלחם כארי כשהצטרך לכך, חי חיי קוממיות, צמיחה, ומעשה, ודרך ארץ ישרה, מוסר אלוהי, ודיבוק אחים וחברים, היו נר לרגליו.
לאורך הדורות כולם, הצמיח עַם וציבור זה (למעשה- חד הוא) קומות איתנות נוספות, בין היתר בימי מלכות בית דוד- איש הספרא והסייפא, נביאינו ושופטינו הקדושים, המכבים, ועוד רבים' וטובים. בעת האחרונה, זכה ישראל והעולם, והרב אברהם-יצחק הכהן קוק חידש את עוזו והודו של ציבור מפואר זה, והגדיר לו מחדש את ייעודו, עם תחיית הקודש של עם ישראל, בארצו האהובה, והיחידה.
מאז ועד היום, זרמו הרבה מים בסניפי המפד"ל. חלקם מי ורדים מתוקים, וחלקם מים גנובים ומתוקים, מקצתם מים חיים, ומקצתם מים רעים ומאררים, מהם היו מים שלנו, אך בעיקר- מים זרים, לא שלנו. המרחק שעשינו כמפלגה לאומית-תורנית, ויותר חמור מכך- כציבור אמוני - ציוני, מאותן שאיפות עליונות ונשגבות- להיות מקף מחבר אמיתי, המשלב ומצוות בין שבטיו המפורדים של עם ישראל, בין תורתנו הקדושה ללאומיות הישראלית המתחדשת, לעמוד בעוצמה כחוט המשולש והמקודש שלא במהרה יינתק- הוא עצום, כואב ורב, ועליו, לעניות דעתי, בלשון המעטה, לא נקבל שכר פסיעות.
אכן התרחקנו מעל אדמתנו, הגשמית והרוחנית, אך לעניות דעתי, היום, מחר, השבוע- זו ההזדמנות לחזור אליה. בימים אלו יש בידינו הזכות, ויותר מכך- החובה, לתקן, לשפר, להאיר, להגשים, להחזיר את הוד תפארתנו, ולחדש ימינו כקדם. המפד"ל צריכה, וחייבת, להיות תנועה רחבה, גדולה, וכלל-ישראלית. למעשה, כך גם הייתה לפני שנים לא רבות- במונחים של שינויים היסטוריים. אני מאמין שכך גם תשוב להיות, לאחר הבחירות הכלליות הבאות, ובעיקר עבור זה כותב אני לכם את המכתב הזה. המפד"ל במהותה, כמו הציבור האמוני - ציוני כולו, צריכה לכוון גבוה, הכי גבוה שיש- להנהגה כללית, לסימון הדרך, להשפעה רחבה, וליצירה ועשייה ישראלית שורשית. האמת היא- שאנחנו עושים זאת באופן מרשים כבר כמעט בכל התחומים: כלכלה, ביטחון, תעשייה, התנדבות, הייטק, חינוך ועוד. הסתערנו בעוז על הדברים החשובים הללו, אך זנחנו את החשובים ביותר- השלטון, הפוליטיקה, ומקבלי ההחלטות בחלונות הגבוהים. לשם אנו צריכים לשאוף כעת. לשם נגיע בקרוב, בעזרת ה'.
גם אני, כמו בוודאי קוראים רבים של מכתב זה, עד לפני כמה שבועות הייתי מיואש ממפלגות הציבור התורני לאומי. הפלגנות, העסקנות, הריקבון וחוסר ההתחדשות של נציגנו בכנסת, הביאה אותי לכדי ייאוש ממערכת זו. בכל המפלגות יש חברי כנסת בגילאי ה 30-40, ואצלנו- לא. לכל מפלגה רצינית יש נוער פעיל, ואצלנו אש הנעורים מופנית לכיוונים טובים, אך אחרים. אף פעם לא היו במפד"ל פריימריז פתוחים, תמיד רק וועדה מסדרת שעשתה הרגשה לא טובה, ועוד עניינים שליליים רבים. מה שהצית אצלי את הניצוץ בעיניים הוא שכעת יש לנו את נפתלי בנט, המתעתד לרוץ לתפקיד יו"ר התנועה ולשבור את כל המוסכמות הללו, ומתכוון לפעול בעוצמה בכל המישורים שאנו כ"כ הרבה שנים מדברים עליהם- לרענן ולהצעיר את השורות, לפנות לקהלים נוספים- מסורתיים וחילוניים, לכוון להנהגה הגבוהה ביותר, לאחד תחת תנועה אחת את כל הציבור, ולשים קץ לפלגנות הכה אופיינית לנו. הכרתי את נפתלי מפעילותו הברוכה במועצת יש"ע, וכמקים תנועת ישראל שלי החשובה, ובטוחני שניסיונו זה, ועברו המפואר בתחומים אחרים וחשובים, יעמדו לצידו בעשייתו למען השאיפות שכתבתי לעיל. אני הבנתי את גודל השעה, מקווה שגם אתם.
סבי-מורי שזכיתי לקבל את שמו, אבנר חי שאקי זצ"ל, היה יושב ראש המפד"ל, שר וח"כ מטעמה משך עשרות בשנים, ואחד ממנהיגיה הגדולים והדגולים מיום היווסדה. לעניות דעתי, בנט הוא הדמות שדרכו היא הקרובה ביותר לדרכו הקדושה והנעימה של סבא ע"ה- שאיחד סביבו בשעתו את הציבור התורני לאומי, פנה והגיע לקהלים רחבים מעם ישראל, ושאף והגיע להנהגה הגבוהה ביותר של מדינתנו האהובה, ולכן אני, כמו רבים מבני משפחתי, מבקש אני מכל אחד ואחת מכם להצטרף לעניין חשוב זה, להתפקד ולפקוד אחרים, להחיות את התנועה החשובה הזו, להצעיד אותה יחד איתנו למקומה הברור והטבעי- בהנהגת הציבור בארץ ישראל, לקדש שם שמיים ברבים, ולהגדיל תורה ולהאדירה.