זרח ורהפטיג, בנם של ירוחם ורבקה, נולד ב- 1906 בעיר וולקוביסק שברוסיה הלבנה. בימי מלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה לוורשה שם הוסמך זרח לד"ר למשפטים ולמדעי המדינה, ושם נשא לאישה את נעמי לבית קליין. עוד מצעירותו בוורשה היה איש המזרחי ופעיל ציוני. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא נמלט לליטא, ביחד עם עוד אלפי פליטים יהודים והתיישב בקובנה.
בקובנה היה זרח מהמנהיגים הבולטים של פליטי פולין, וחיפש דרכים לסייע להם ולהרחיקם עוד יותר מפני הסכנה הגרמנית, אשר הוא האמין – ובצדק – שתגיע בהמשך גם לליטא. זרח ביקש למצוא דרך להעביר את היהודים מליטא, דרך ארצות שונות, עד לארץ ישראל.
הוא הצליח לשכנע את קונסול הכבוד של הולנד בקובנה, יאן צווארטנדיק, לתת לאלפי יהודים אשרות כניסה לאי קורסאו, שנמצא בשליטת הולנד ורחוק מכל סכנה. כעת בא לעזרתו קונסול יפן בליטא, סמפו סוגיהארה, והסכים לתת לבעלי אשרות הכניסה לקורסאו אשרת מעבר דרך יפן, בניגוד לעמדת ממשלתו. בשלב זה חיפש זרח דרך שבה יגיעו אותם יהודים ליפן. הוא הצליח לשכנע את שלטונות ברית המועצות לאפשר לבעלי התעודות לנסוע מקובנה למוסקבה, ממוסקבה לאורך ברית המועצות באמצעות הרכבת הטרנס-סיבירית עד לעיר החוף וולדיווסטוק, ומשם לצאת באנייה, מרחק קצר, ליפן.
בתחילה יצאו בדרך זו קבוצות קטנות בלבד, אך לאחר שהתברר כי השיטה עובדת, החלו לצאת באמצעותה יהודים רבים, ביניהם גם ישיבה שלמה, היא ישיבת מיר. חלק מהיהודים נשארו ביפן עד תום המלחמה, אחרים עלו משם לארץ ישראל או שנסעו לארצות הברית או לאי קורסאו.
בשלב מסוים החלו השלטונות הסובייטים לחשוד בזרח ולעקוב אחריו, והוא הבין שהוא חייב להימלט. הוא יצא עם משפחתו באותה השיטה והגיע ליפן, שם המשיך לפעול לעזרת היהודים ככל שיכול.
לאחר המלחמה היה פעיל באחת ממשימות ההצלה החשובות והסבוכות - החזרת ילדים יהודים ממנזרים לחיק היהדות, זאת בשיתוף פעולה עם הרב יצחק הרצוג. בשנת 1947 עלה זרח ארצה ומיד השתלב בפעילות פוליטית מטעם "המזרחי", לימים המפד"ל.
זרח היה חבר מועצת המדינה הזמנית ואחד מחותמי מגילת העצמאות, כיהן כחבר כנסת מהכנסת הראשונה ועד התשיעית וכשר הדתות בממשלות ה-10 עד ה-15. הוא הקים ישיבות תיכוניות, היה ממייסדי אוניברסיטת בר אילן וזכה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
בשנת 1941 כתב מעין סיכום לעצמו של פעילות ההצלה שבה השתתף, לימים הוציא את סיכומו כספר: "פליט ושריד בימי השואה", בין היתר כתב: "הצלחנו להוציא 6,000 מתוך 15,000 פליטי פולין שהתרכזו בליטא. יוזמת ההצלה הייתה כולה שלנו. נעזרנו בקהילות היהודיות ובארגונים יהודיים עולמיים. לא נתנה לי מנוחה המחשבה כי יכולנו להציל יותר, אולי אף הרבה יותר, לו היו הארגונים היהודים הגדולים - הסוכנות, הג'וינט, ועד ההצלה של הישיבות, מלאים יותר חרדה וערנות לבעיות ולתחזית של המצב". זרח היה ערני למצב, ופעילותו היצירתית והאמיצה הצליחה להציל את חייהם של אלפי יהודים.
זרח ורהפטיג, איש ציבור רב-פעלים, מנהיג ופעיל הצלה, איש רוח ומשפט, הלך לעולמו בגיל 96, השבוע לפני 15 שנה. ראוי האיש המיוחד הזה ששמו ופועלו יהיו שגורים בפי כל אדם מישראל.
שותפיו של זרח לפעילות ההצלה, הקונסולים צווארטנדיק וסוגיהארה, זכו להוקרה בארץ וקיבלו את אות חסיד אומות העולם. אך לאיזו הוקרה זכה זרח על חלקו החשוב והמרכזי בהצלה? האם ב-15 השנים שחלפו מאז פטירתו עשינו די להנצחתו?
הערב, יום שלישי, כ"ז בתשרי 17.10 בשעה 17:00 יתקיים בבית העדות במושב ניר גלים ערב הוקרה לזכרו של זרח ורהפטיג במלאת 15 שנים לפטירתו.
הכותבת היא המנהלת החינוכית ב"בית העדות למורשת הציונות הדתית והשואה" במושב ניר גלים