בימים אלה מוצב קראוון של בית המדרש הקהילתי בגבעת שמואל בתוך חצר סניף בני עקיבא המקומי. זה קרה אחרי שלפני כמה חודשים שלחה תנועת בני עקיבא מכתב לכל ההורים וביקשה מהם להתנגד להחלטת העירייה לעשות זאת. "בסניף גבעת שמואל פועלים כ-1000 חניכים ושטח הסניף עצמו בקושי מספיק לפעילות כל כולם", טען רכז המחוז. אלא שמי שלא עמדו בחזית המאבק היו דווקא ההורים שפעלו בקול ענות חלושה. משהובן כי אין מי שיתנגד ויביע את עמדתו בקול, נאלצה בני עקיבא לברך על המוגמר ולספוג את כניסת הקראוון לתחומה.
השאלה היא כיצד זה קורה? הכיצד הקומונריות, בני עקיבא והמדריכים מבקשים מההורים לפעול כנגד ההחלטה שמשמעותה לקיחת שטח משמעותי מסניף בני עקיבא, אך אלה לא באמת עושים משהו? מדוע ההורים לא פעלו באופן נחרץ ע"מ למנוע את אובדן השטח המשמעותי?
אלא שהתשובה מונחת בפיו של הורה שפנה אלי כדי שאפעל נגד הצבת הקראוון. עניתי לו שנכון יותר שהוא, כהורה, יהיה זה שיפעל בנושא. תשובתו היתה שהוא חושש שיחשבו שאם הוא פועל נגד בית המדרש, אזי אוטומטית יחשבו שהוא "לייט".
זוהי בעיית הבעיות: דווקא משום שיש בגבעת שמואל ציבור גדול המכונה "לייטי", הרי שמי שיביע התנגדות לכל דבר שיש לו קשר כלשהו למונח תורה, או יביע עמדות דתיות מתונות, עלול מיד להיתפס כמי שמאמין בנהנתנות ובבורגנות יתר. המרחק הרב שבין חרדים ואנשי הר המור שחיים (וטוב שכך!) בגבעת שמואל, לבין אלו הנתפסים בטעות או לא כ"לייטים", אינו משאיר מקום באמצע. אנשים אינם מרימים את ראשם שמא יתפסו כ"דוסים מידי" מחד, או כ"חפיפניקים" נהנתנים, מאידך. הצורך של כולנו, גם שלי, להתמתג, אינו משאיר כמעט מקום להחלטות שקולות, אלא רק להחלטות שנקבעות שחור או לבן, באופן יחסי, לפי הצד אליו אנשים רוצים להשתייך.
באופן דומה, בכל שלושת בתי הספר הממ"ד בגבעת שמואל ילדים בני 8 כבר לומדים בכיתות נפרדות. לפני כשנתיים התמלאה גבעת שמואל בפשקווילים חריפים כנגד הרצון לערב את כיתה ב' באחד המוסדות. "סכנה לילדים" צעקו המודעות ושוחחתי עם כמה משכני על דעתם בעניין. רובם הזדהו באופן מוחלט עם הרצון לערב את הכיתות הנמוכות והתנגדו נחרצות לניסיונות ההפרדה, אלא שאצל רבים מהם קינן החשש שאם הם יאמרו זאת, הם ייתפסו כ"לייטים". אחרים חששו שמכיוון שיש "לייטים" המובילים את המהלך לעירוב הכיתות, הרי שלכן הם לא יתמכו בו, גם אם בתוך תוכם הם מעדיפים את החינוך מעורב. ההעדפה, הנכונה, להיתפס כאדם תורני מסרסת את היכולת להביע מסר מורכב.
חוששני שאין זה דבר המייחד רק את גבעת שמואל. ישנם לא מעט מקומות דומים בהם רבים מדי חושבים שהעולם מחולק לשחור לבן. אם אתה בעד לימודי חול אתה בוודאי "חפיפניק" נהנתן שהולך להתבטל בחוף מעורב. ואם אתה בעד שיעורי תורה אתה בוודאי חרדי מסוגר ו"פרזיט". אם נוסיף לכך את חוסר הזמן המאפיין אנשי תורה ועבודה שעסוקים ללא הרף במרוץ גידול הילדים, העבודה וההתקדמות בחיים, הרי שלמעשה, הרוב הדומם מפסיד את עתיד ילדיו בגלל אלו שאצלם הערכים מחודדים וברורים, ברורים מידי, לצד זה או לצד אחר.
יש הרבה באמצע ויש תורה שהיא גם רוחנית, גם הלכתית וגם פתוחה לעולם ומבקשת להתחבר אליו. תפקידנו הוא קודם כל לעשות הכל ע"מ לשבור את החשיבה הבינארית המחלקת את העולם ל"דוס" ול"לייט". העולם מורכב יותר וה"דוסומטר" אינו הולך על קו רציף אחד אלא יש בו קווים שונים שאינם מקבלים. כעת, במקום לחשוש בכל צעד שיתייגו אותנו בצבעים של שחור או לבן, בואו נאיר את דרך האמצע.
הכותב משמש כמנכ"ל נאמני תורה ועבודה