שינוי המנטליות החוקית: כך נמנע את החטיפה הבאה

החמאס לא השתמש בשום עילה חוקית כדי לאסור את החטופים, אבל אנחנו חייבים תמיד להיות יותר פראיירים מהארכיפראייר, ולא לאסור או להרוג חמאסניק אלא אם שפטנו אותו כדין

חדשות כיפה הרב איתי אליצור 22/06/14 16:48 כד בסיון התשעד

שינוי המנטליות החוקית: כך נמנע את החטיפה הבאה
ChameleonsEye / Shutterstock.com, צילום: ChameleonsEye / Shutterstock.com

במבצע מתוחכם אוסף בימים אלו צה"ל אל מתקני הכליאה שלו הרבה מאד מחבלים, החברים בחמאס. חלקם הגדול כבר נכלאו בעבר, נשפטו, ושוחררו תמורת גלעד שליט או סתם כמחוה לערבים.

הערבים למדו מניסיונם שלחטוף ישראלים זה משתלם וכדאי. בסופו של דבר ישראל תשחרר את כל המחבלים. לכן, ישראל מבקשת לשנות את המשוואה, וללמד את החמאס שהשחרורים הם הפיכים. שחמאס ילמד שמחטיפות הוא מפסיד ולא מרוויח, ובמלים אחרות: אם תחטפו - תחטפו חזק.

הבעיה המשפטית

אלא שכאן מתעוררת בעיה. אם החמאסניקים שנעצרים השבוע ישוחררו מחדש תוך שנים ספורות, נאבד את כל התועלת שבמבצע. שנים ספורות הם מחיר קל מאד עבור החמאס. החמאס יעשה את החשבון, ששווה לשבת כמה שנים בכלא, ובלבד שבסופו של דבר ישראל תתקפל ותשחרר מחבלים כבדים, ואולי אף תיסוג משטחים שברשותה. לכן, חשוב שאלה שנאספים היום אל בתי הכלא, לא ישוחררו בתוך כמה שנים.

וכאן מתעוררת בעיה: אנחנו יותר מדי מרובעים. עוד מעט יתעוררו כל מיני אנשים ויאמרו שאין הצדקה חוקית לאסור את המחבלים.

אמנם, החמאס לא השתמש בשום עילה חוקית כדי לאסור את גלעד שליט, או את שלושת החטופים משבוע שעבר, אבל אנחנו חייבים תמיד להיות יותר פראיירים מהארכיפראייר, ולא לאסור או להרוג חמאסניק אלא אם שפטנו אותו כדין.

לכאורה, זה עניין מוצדק מאד. ממתי אוסרים אדם סתם? אלא שהאיש הזה אינו אדם סתם. הוא אויב. הוא חלק ממנגנון מלחמתי שנלחם במדינת ישראל. ומן הראוי שהחוק יאמר בפירוש שבמצב מלחמה אוסרים את האויב לצורך המלחמה (הצעה לנסוח משפטי ראה להלן). ובפרט אם האויב עצמו לא נרתע מלאסור אנשים שלנו.

בשעת מלחמה, שובים את האויב ואוסרים אותו. אי אפשר לשפוט את האויב כאדם פרטי, בזמן שהוא חלק ממנגנון המאיים על ישראל. אבל מערכת המשפט מתעלמת מכך שהעולם מתחלק לעמים, (שלפעמים לוחמים זה בזה), ומתעקשת לשפוט על אדם כשלעצמו.

ובכלל, החוק הישראלי הוא חלק מתרבות הרואה לנגד עיניה רק את הפרט, ומתאמצת לטעון שאין כלל ואין עמים.

לכן, בית המשפט עלול להורות לשחרר אותם. אמנם, זה יגרום להרבה חטיפות. אבל זה לא מעניין את בית המשפט. (אמנם, גם מערכת המשפט היא לא כל-יכולה. אם השלטון אכן יהיה נחוש לאסור אותם - מערכת המשפט תתקפל. היא כבר רגילה למצוא תירוץ משפטי לצרכים החולפים).

לכן, לאחרונה מנסה הכנסת בדרכים שונות לחוקק חוק שיאפשר לאסור חברי ארגוני טרור.

אלא שכאן נוצרת בעיה: אם החוק מאפשר לשלטון לאסור אויבים, איך מונעים משלטון להגדיר כאויב את מי שבא לו, ולאסור את כל מי שבא לו?

האמת, זה יכול להיות קל מאד. פשוט מגדירים שבן עם אחר שלוחם בעם היהודי לטובת עם אחר, הוא אויב.

אבל החוק הישראלי מתעקש להתעלם ממציאות של עם (ראה https://www.kipa.co.il/now/17/57375.htmlבעקר בחלק השני של המאמר), ולטעון שאין עמים. אז הוא בבעיה. ככה זה כשמתעלמים מהעובדות.

הצעה לניסוח משפטי

לכן, אני מתכבד להציע לפני חברי הכנסת את הנוסח הבא: חייל אויב הוא כל מי שפוגע בדרך אלימה במדינת ישראל, בחייליה, באזרחיה או בשלטונה, מתוך מטרה לפגוע במדינה או בריבונותה, או להעביר שטחים מסמכותה לגורם זר (בכלל זה מדינה זרה, עם אחר, בן עם אחר ובני מדינה אחרת וכל הגורמים הזרים), וכן כל מי שמסייע לפוגע הנ"ל, בסיפוק נשק, תחמושת, מזון, מודיעין, או תשתיות לחימה. וכן כל מי שמפקד ומפעיל את החיילים הנ"ל בכל דרג שהוא, וכן כל מי שנמצא בדרכו לעשות את אחת הפעולות הנ"ל. וכן כל מי שמסכן בפעולותיו את שלום המדינה, חייליה, אזרחיה ושלטונה, מתוך מטרה כנ"ל. או כל הנוקט פעולה אלימה שנועדה להביא, ולו בעקיפין ולאחר זמן, לפגיעה בריבונותה ובשלטונה של המדינה לטובתו של גורם זר. וכן כל מי שלוחם בעם היהודי או ביהודי כלשהו בשל היותו יהודי. לגבי הגדרתו כחייל אויב אין שום חשיבות לשאלה האם הוא חבר רשמי בצבא כלשהו אם לאו. הצבא או המשטרה רשאים לפגוע בחייל אויב פגיעת מות, בכל מקום שבו ישנו חשש שטיפול בחייל בדרך אחרת יאפשר לו, ולו בעקיפין, להביא לפגיעה בשלום המדינה, חייליה, ריבונותה או התקדמות המלחמה. המדינה רשאית להחזיק בשבי כל מי שנשבה כחייל אויב, כל זמן שתחפוץ.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן