במקביל לוויכוח הניטש בין התומכים בהכרה באוניברסיטת אריאל לבין המתנגדים, מתנהל עימות קולני לא פחות: הקרב על הקרדיט, בתוך מה שקרוי מחנה הימין. מצד אחד, שרי הליכוד, ובראשם שרי החינוך בהווה ובעבר גדעון סער ולימור לבנת, קושרים לעצמם את כתר ההצלחה. מהצד השני אנשיו של נפתלי בנט, שאוהבים לנכס לעצמם כל הישג שמקורו מעבר לקו הירוק, בטוחים שפעילותם היא זו שזיכתה את המוסד שנקרא עד לא מזמן 'מכללת אריאל' בתואר אוניברסיטה.
להבדיל מכל אותם פוליטיקאים, שהגיעו מדי פעם לבקר במרכז האוניברסיטאי, והביעו את תמיכתם בו, אני, ומרצים נוספים איתי, היינו חלק אינטגראלי מהמוסד הזה. במשך שמונה שנים הייתי נכנס בשערי המרכז, כמעט מדי יום, מלמד סטטיסטיקה וחקר-ביצועים, מנחה סטודנטים, כותב מאמר או מארגן כנס. ביחד עם חבריי לסגל, הייתי מפתח את תוכניות הלימודים המתאימות, כדי שהמרכז יוכל לקיים תוכניות לתארים גבוהים, בדרך להכרה כאוניברסיטה. לא חשבנו על קרדיטים, לא חשבנו פוליטיקה. חשבנו ועשינו חינוך, יצרנו השכלה גבוהה.
לכן, כשאני מביט היום במלחמת הקרדיטים בין המפלגות, אין לי אלא לקבוע: עם כל הכבוד לתמיכתם של הפוליטיקאים, מי שבאמת מגיע להם קרדיט על המהלך, הם עשרות אלפי הסטודנטים שלמדו במרכז, ומאות חברי הסגל הבכיר והזוטר שלימדו, ביצעו מחקר ברמה בינלאומית, ופרסמו מאמרים בכתבי העת היוקרתיים ביותר. הם אלה שהביאו את המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון לרמתו האקדמית הגבוהה, שאפשרה את הכרתו כאוניברסיטה. להם מגיע הכבוד.
הקמת האוניברסיטה באריאל לא צריכה הייתה להיות, גם לא לרגע אחד, סוגיה פוליטית. למעט השמאל הקיצוני, המייחל לחורבנה של העיר אריאל, מתוך ראיית עולם פוסט-ציונית, אין ולא צריכה להיות מחלוקת אמיתית בדבר החשיבות שבהקמת אוניברסיטה בעיר, שבכל הסדר מדיני, יהא אשר יהא, אם יהא וכאשר יהא, תישאר בשליטה ישראלית. לפיכך, הקמת האוניברסיטה מהווה סוגיה חברתית מהמעלה הראשונה.
אישור הקמת אוניברסיטה בעיר כאריאל מהווה תשתית חברתית חשובה הן לתושבי העיר אריאל, והן לאזרחים נוספים, יהודים וערבים כאחד, שבחרו בה לרכישת השכלתם. רכישת השכלה גבוהה, ברמה גבוהה ובמחיר שפוי - כמו זו שמספקת אוניברסיטת אריאל - היא אחד המפתחות ליציאה ממעגל העוני, לצמצום פערים חברתיים וליצירת צדק חברתי.
דווקא בימים אלה, כשהפריפריה אינה מקבלת את המקום הראוי לה בציבוריות הישראלית (ולראייה הייצוג הנמוך שלו היא זוכה ברוב המפלגות), חשוב ביותר לעודד פיתוח תשתיות חינוכיות ברמה גבוהה גם מחוץ למתחם חדרה-גדרה. היום השומרון זוכה בהכרה החשובה, וכולנו צריכים לקוות ולפעול לכך שגם תורו של הגליל לא יאחר לבוא.
הכותב, מס' 2 ברשימת 'צדק חברתי' לכנסת, שימש במשך שמונה שנים חבר הסגל הבכיר במרכז האוניברסיטאי אריאל, והיה שותף להליכים להכרה במרכז כאוניברסיטה.