הדברים נכתבים על רקע מיפגש פיסגתי בין מלך אומות העולם, ה'שריף' האמריקאי, עם נשיא ישראל ומנהיגיו, שנערך רק לפני שבועיים כאן, בארצנו, ובירושלים בירתנו. כולנו התלהבנו, כולל בבתי המדרש, תוך איזכור האתגר שמציבים חז"ל (ברכות ט,ב): "לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ואפילו לקראת מלכי אומות העולם, שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם". המשפט האחרון, "שאם יזכה יבחין", מרמז שההבחנה איננה קלה, וצריך להשתדל ולזכות להבינה. הרי שניהם דומים להפליא; חנוטים בעניבות זהות, אוחזים בז'קטים תאומי צביה, מסתחבקים בידידות זהה ו...נושאים נאומים דומים, נוטפי מור ולבונה, אשר תוכם רצוף לבביות ורצון טוב (ומעידים על כישורי-על של כותביהם).
מחינו כף לנשיא או(ב)מות העולם אשר הרעיף ידידות ומילות הרגעה, ונסך תקוות וכל מה שניתן לצפות במצבנו ממלך אומות העולם. צבטתי את עצמי: "שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי אוה"ע". רבונו של עולם, מה נבחין?
את התשובה מצאתי בפסוק מפורש בתנ"ך. אחאב מלך ישראל, רשע מרושע, שופך דמים ועובד ע"ז, לקח בשבי את יריבו המר, בן הדד מלך ארם; "ויאמרו אליו (=לבן הדד) עבדיו; הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם, נשימה נא שקים במותנינו וחבלים בראשנו ונצא אל מלך ישראל אולי יחיה את נפשך. (וכך עשו) ויאמר (=אחאב) העודנו חי? אחי הוא!" (מל"א כ,ל-לב). המסר לענייננו: "מלכי בית ישראל מלכי חסד", בניגוד למלכי אוה"ע. מלך ישראל מובחן בשחרור שבוי, גם לויתן וכריש. ואפילו מכנה אותו 'אחי', כלשון הלוחמים.
וייאמר בחדות: אפילו אחאב ואיזבל הרשעים לא היו מחזיקים בכלא כ"ח שנים(!) אסיר בעוון ריגול, ולו החמור ביותר. אין משמעות לנדיבות לבו של אובמה, לחיבוקיו ולמתק שפתיו כל עוד הוא מחזיק בכלא את יהונתן פולארד שלנו, ובידו לשחררו! לא קלטנו שום נימוק להכבדת הלב הנוראית הזו. מציאות בלתי סבירה זו טופחת על פניו של מלך אומות העולם.
ולמרבה האבסורד, מיד כצאתו את העיר, שמענו על דרישה שהציב שר החוץ האמריקאי שנשחרר מחבלים שפוטים כ'מחווה של רצון טוב'. תשובתנו צריכה להיות טבעית: אין שחרור מחבל שפוט עד לשחרור ה'מרגל השפוט שלנו', המחזיק בשיא האזיקות העולמי.