טלטלה לא פשוטה חלפה על הציבור הדתי-לאומי, נאמני מפלגת הבית היהודי, בימים האחרונים מאז ניסיון שריונו של אלי אוחנה. הפולמוס סביב שריונו טרם שכך, וכמדומה שהוא כמעט וממאן לדעוך. הנושא עדיין תוסס בקרב בוחריה הפוטנציאליים של המפלגה, והדי הפרשה ושייריה עודם מהלכים בינותינו.
למאמר הקודם:
- ההשתלה של אוחנה בגופו של הבית היהודי
גם לאחר שהסוגיה החלה לצבור תנופה, והיינו עדים למה שניתן להשקיף עליהן אפילו כהתקוממות וכהתמרדות זוטא כלפי השר בנט, אפשר להבין כי גם לו רצה - חזרתו מהמהלך לא הייתה לגמרי אפשרות ריאלית. אולם רצה המקום ורווח והצלה עמד לכולנו ככלל, ולבנט בפרט, ממקום אחר, ומלאכתו-מלאכתנו נעשתה בידי אחרים; אלי אוחנה היה מספיק מפוקח לפרוש מצד עצמו ולהסיר את מועמדותו, לאחר שהודה שלא ציפה שמינויו יגרור סערה בסדר גודל כזה.
המקרה הזה צריך לשמש כמקרה בוחן משני הצדדים; הן מצד ציבור הבוחרים הדתי-לאומי שלטעמי מוטל עליו לקבל בהבנה ובסלחנות את האירוע לאחר שהעניין בא על פתרונו, והן מצד השר בנט שעליו להפנים ביתר שאת שהוא אינו יכול לעשות צעדים חריגים שיקימו עליו את הציבור וכי כל מנהיג תלוי בציבור בוחריו.
הלקח שעל מנהיג מפלגת הבית היהודי להפיק מכאן ואילך הוא שעליו להיות קשוב במידה רבה יותר להלך הרוחות בציבור. בראש ובראשונה עליו לשים את רצון העם לנגד עיניו, ולא לנקוט באסטרטגיה של הנחלת או הנחתת מהלכים מלמעלה שאין להם אחיזה בקרב הציבור. מנהיג ציבור צריך לרצות את צאן מרעיתו, עליו להכיר את רחשי הציבור ואת נפש בוחריו, ולגלות מלכתחילה רגישות והתחשבות בדעותיהם. עליו לגשש את פני השטח מראש, קודם שמתקבלות החלטות שיש להן השפעה על הכלל.
גם לו יצויר ששריונו של אוחנה היה נותר על כנו, עדיין מדובר לכאורה בעניין שלטעמי, כמי שלא הייתה שותפה כלל למהלך, מוטב היה אולי מכל מקום להבליג עליו מלכתחילה מעט יותר, ולא ליצור שבר ופילוג רבתי חדשים. אילו שריונו של אלי אוחנה לא היה מתבטל, הוא היה בחזקת מיעוט בסיעה, ומיעוט חריג ויוצא דופן בנוף המפלגתי. לא היה למהלך הזה השפעה רבה כפי שאולי נדמה, ועולה השאלה אם על עניין כזה היה ראוי ורצוי לפלג באופן כה קיצוני את הציבור הדתי-לאומי. עלינו לשאול את עצמנו אם אמנם הגבנו בצורה מידתית, או שמא אולי הגדשנו את הסאה בקיצוניות של הביקורת שלנו, והדברים הוצאו מעבר לכל פרופורציה.
אולם לאחר שהנושא בא על פתרונו, עלינו להשקיף על הפרשה כעל פרק חתום, ואין ראוי שניטור לו לשר בנט טינה על כך עד אין קץ. החיים הפוליטיים הנם דינמיים, וגם אם לכאורה השריון של אלי אוחנה לא היה ראוי, הגיעה השעה לעבור עליו לסדר היום. מוטב להשקיע את היכולות ואת המשאבים בעניינים המרכזיים הניצבים על סדר יומו של הציבור הדתי-לאומי האוחז בהשקפת עולם פוליטית ימנית, ועלינו לשים את הפרשה מאחורינו כדי להתמודד עם האתגרים האמיתיים הניצבים לפתחנו.
שבע יפול צדיק וקם. הטעות לכאורה הסתדרה לבסוף על הצד הטוב ביותר, בצורה משביעת רצון, ועלינו להכיר במהלך השמימי, העליון והניסי, שהתרחש כאן לנגד עינינו, באופן שהמועמד גופו הגיע לכלל החלטה לפרוש לאור התגובות הבלתי מחמיאות להן זכה. עלינו לשוב ולחדש את הבעת האמון שלנו במנהיג המפלגה המכהן ולהתייצב לימינו. לגלות אחדות מחודשת כלפיו והתלכדות סביבו, גישה שלטווח ארוך תועיל לכולנו, וכולנו נצא נשכרים הימנה.
לפנינו עתה שעת כושר נדירה ומיוחדת להראות אם אנו יכולים להתעלות מעל עצמנו, ולחדש את אמוננו במנהיג המכהן. להראות שאנו הם אלה שיכולים לגלות גדלות רוח והתרוממות רוח. זו בעיניי צו השעה עתה, ובנקודה הזו אנו הציבור הדתי-לאומי עומדים כעת למבחן. אסור שהמקרה הזה יוסיף שמן למדורת הפילוג המאיים עלינו מכל עבר לקראת הבחירות.