הפרקליטות מתעלמת מחשיבות ההרתעה

בחודש אוקטובר האחרון, בצומת אל פואר דרומית לקריית ארבע, הבחין מוחמד א-שובכי, נהג משאית ערבי, ביהודי אחד בודד, המנסה להגן על עצמו עם מקל בלבד ולפלס לעצמו דרך בין זורקי אבנים ומתפרעים. א-שובכי האיץ את המשאית בה נהג ובדם קר דרס את אשר חסנו ז"ל, שוב ושוב מתוך כוונה תחילה ובמודעות מלאה.

הרוצח הזה, ראוי לדין מוות, עדיף בו במקום אולם מוטב מאוחר מלעולם לא אילו רק הייתה מדינת ישראל מוכנה לממש את עונש המוות הקיים בחוק השיפוט הצבאי (סעיף 21-7). אך גם בהעדר האומץ המשפטי הנדרש ליישום סעיף זה, מתבקש היה להגדיר את סעיף האישום כרצח ולהטיל מאסר עולם.

בניגוד לכל סברה הגיונית וצדק, הודיעה היום הפרקליטות הצבאית למשפחתו של אשר חסנו כי החליטה להגיש כתב אישום נגד רוצח אביהם בגין הריגה בלבד אשר עליה ניתן להטיל עד 20 שנות מאסר, ולא להאשים אותו ברצח אשר יכניס אותו למאסר עולם מאחורי סורג ובריח.

(צילום: באדיבות המשפחה)

הלורד הרברט סמואל, מי שהיה הנציב העליון בתקופת המנדט הבריטי, אמר פעם בחכמתו ש"החוק צריך לשרת את הצדק, ולא הצדק את החוק", דומני שפרקליטי צה"ל שכחו מי משרת את מי. או שמא שכחו את הצדק.

אמנם, אינני משפטן ומובן שלא נחשפתי לחומר הראיות אך דבר אחד ברור, שבועיים לאחר הרצח, הכריזה מדינת ישראל באופן רשמי על משפחת חסנו כנפגעי פעולות האיבה. אשר חסנו לא נהרג בסתם דריסה ברשלנות או נהיגה בשכרות אלא נרצח בדם קר וכך הגדירה זאת מדינת ישראל שהפרקליטות הצבאית פועלת מכוחה ומטעמה (או שלא?!)

מאמץ רב ומשאבים לא מבוטלים השקיעו בשירות הביטחון הכללי ובצה"ל כדי לאתר בעזרת מודיעין מדויק את מוחמד א-שובכי שברח לידיהם המלטפות של אבו מאזן ו"שוטריו". חמישה חודשים לאחר שביצע את הרצח, יצאו כוחות צה"ל לפעילות מבצעית שבסופה נעצר המחבל.

את זיעת המאמץ והלילות הארוכים ללא שינה שעשו אותם לוחמים ואנשי כוחות הביטחון כדי לעשות דין צדק עם אותו רוצח מתועב ובכך לשדר מסר מרתיע וברור לכל סביבתו שמי שיעז לרצוח יהודי על לא עוול בכפו, יבוא לדין בבית משפט ישראלי ויקבל את העונש המרבי, את כל אלו לא ראו כנראה אנשי הפרקליטות הצבאית.

התמונות המזעזעות, ששודרו בכל אמצעי התקשורת בישראל, בהן ניתן לראות בבירור את המחבל תמונה אחר תמונה, דורס בקור רוח ובכוונת מכוון, את אשר חסנו, התמונות הללו ככל הנראה לא מצאו את דרכן במסדרונות הפרקליטות הצבאית.

את דמעות בתו של חסנו, שילדה בן חודשים ספורים לאחר הרצח, נכד שלעולם לא יראה את הסבא שלו רק בגלל אותו רוצח שפל, את הדמעות הללו שכחו לספור שם בדיונים על סעיף ההריגה.

ומעל הכל. את הסוכריות שחילקו ערביי חברון, שעות אחדות לאחר הרצח, לכל עובר ושב, את הסוכריות האלו ימשיכו לחלק בחברון. ההרתעה שכל כך נחוצה לצה"ל במלחמתו בטרור, וההבנה שיש לפעול ביד אגרסיבית, כפי שאכן נעשַה על ידי מערכת הביטחון שהרסה את בית המחבל, את ההרתעה הזו לא לקחו כבוד הפרקליטים הצבאיים בחשבון.

הגיע הזמן לעשות ריסטרט ולהפעיל מחדש את מערכת הפרקליטות הצבאית כדי לאפס מצפן מחדש ולהזכיר להם ולעצמנו מי הצד הצודק ומי האויב, בשם אלו ערכים אנו פועלים ומהי מטרתנו. ומוטב כעת.

הכותב הו סגן ומ"מ ראש המועצה האזורית שומרון, מ"פ צנחנים במיל', יו"ר הבית היהודי בשומרון