סוגיית מעמד האישה עולה לשיח הציבורי.
בעקבות הפריימריז נוצר מצב של ריבוי נשים, שחלקן אף זכו במקומות גבוהים במפלגות מרכזיות.
לאחרונה פורסם סקר ע"י עמותת כ"ן"- כוח נשי" בו נקבע שרוב הצבור בישראל לא יצביע עבור מפלגות שאין בהם נשים,ואף בצבור הדתי למעלה מ 40% מצהירים כן!
"גילוי נאות"-עמותת כ"ן ממומנת ע"י הקרן החדשה, שכידוע מממנת גופים אנטי ישראלים ואנטי יהודים(גולדסטון, עדאלה וכו'..) כך שהסקר איננו תמים כל כך, הוא בא לפעול על הדעות שלנו במסווה של מדעיות יבשה, ולשנות את השיח בחברה הישראלית והדתית, משיח יהודי תורני לשיח פלורליסטי שמאלני, תוך העצמת קבוצות קצה מהשוליים הצעקניים.
אך ללא ספק, כל בר דעת רואה שגם הצבור הדתי לכל גווניו שבוי עמוק בקונספירציה של תנועת הפמיניזם החילוני שמקורו באירופה הנוצרית שדיכאה והשפילה את האישה בניגוד ליהדות שראתה באישה שותפה מלאה אך בתפקיד שונה ומיוחד לאופייה.
האמירה הנבובה של "שוויון הזכויות" שוטפת את כולנו, אך לאמיתו של דבר פוגעת בגברים ונשים כאחד ובייחוד במבנה המשפחה המסורתי המקודש מימים ימימה.
לא אחת אנו מוצאים עצמנו שבויים בשיח החילוני, תוך שכחת המצפן של דעת תורה.
בשנת תר"פ,נדרש הרב קוק לשאלה מה דעת תורה בעניין בחירת נשים ל"אסיפת הנבחרים",את השאלה שאלו נציגי תנועת המזרחי,להם היה ספק,בניגוד למנהיג הבית היהודי המתהדר בכך שבמפלגתו יש ייצוג נשי הגדול ביותר. (ככל הנראה הוא גם בחר בזמרת שהורחקה מהאולפנא ה"חשוכה" שלה לייצג את מפלגתו ה"דתית", על מנת לזכות בקול הנשי).
העיון בתשובתו הוא מרתק, ולמרות שהמציאות בימינו שונה בהרבה, שכן המודרניזציה והרגלי הצריכה שהיא מביאה עמה מאלצת נשים רבות לצאת למעגל העבודה ולסייע לגברים לעמוד בקללת האדם הראשון של "בזיעת אפיך תאכל לחם",
אך העקרונות שמציב הרב קוק עדיין רלוונטיים, ובעיקר מציירים לנו מה החזון הלכתחילאי אליו אנו צריכים לשאוף, וגם אם מציאות החיים מכריחה אותנו לפעול אחרת עלינו לזכור את תפקידה העיקרי של האישה,שאותו תעלה על ראש שמחתה.
הרב קוק יצא למלחמה על כבוד האישה וזכותה לחיים פנימיים ,וענה שאין מן הראוי לבחור בנשים לאסיפת הנבחרים משלשה טעמים:
1. מצד ההלכה
2. מצד טובת הכלל
3. מצד האידיאל והמוסר
1.מצד ההלכה,קובע הרב קוק שאין לו מה להוסיף על קודמיו,ושהוא מכיר רק קול ברור אחד היוצא מהתורה על כל רבדיה שחובת עבודת הצבור הקבועה מוטלת היא על האיש,"האיש דרכו לכבש ואין האישה דרכה לכבש" (יבמות,סה:).
" כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ" (תהילים מה,יד')
הביטוי "כל כבודה בת מלך פנימה" שטבע המלך דוד איננו מליצה בלבד אלא בעל תוקף הלכתי(עיין למשל ב"י חו"מ קכד')
"תפקידים של משרה של משפט ושל עדות אינם שייכים לה" לא מפני שאינה מוכשרת, אלא שתפקידים ציבוריים נוגדים את מהותה הפנימית,ולמרות בינתה היתירה,היא מצווה שלא לעסוק בתפקידים אלו כדי להעמיד את העולם הפנימי,של חינוך המשפחה,ובנין הדור הבא.
מעבר לכך מציין הרב שעלולה להיות בעיה חמורה בהתערבות המינים,"וההשתדלות למנוע את תערובת המינים בקבוצים(כלומר ברבים .ד.א.)היא כחוט החורז במהלך התורה בכללה".
2.מצד טובת הכלל העולם מביט בנו ויודע כי זכותנו על הארץ היא מכוח התורה והבניין הלאומי שלנו בארץ ישראל הוא דבר מקודש בקדושת שמים,ומהי רוח התורה? מהו רוח התנ"ך?ההקפדה היתירה על ערך הצניעות "והיראה מכל השחתה העלולה לבוא לעולם מצד חולשת האדם ביחסו לנטיה המינית"
לצערנו כמה תופעות של הטרדות ופגיעות בכבודה של האישה מצד חולשת האדם אנו רואים כתוצאה מהעירוב בין המינים.
מעבר לכך רוח התורה מלאה ב"רגש כבוד המיוחד אל האישה" המבוסס על תפקידה הגדול של האישה לבנות את חיי הבית הפנימיים ואת כל העדינות והטהרה בקודש פנימה.
הרב קוק סבר שבחירת נשים תביא לנזק מדיני,מפני שאם נעתיק את דפוס ההתנהגות של התרבות האירופאית ביחס למעמד האישה,שפשטה את הרגל בכל מה שנוגע למוסר ומידות, ונשליך מנגד את הדרכת תורת הנצח שלנו,נאבד את הלגיטימיות של הטענה לקשר שלנו לארץ מ כוח התורה,שהרי במעשה זה של בחירת נשים נגד עמדת ההלכה ורוח התורה אנו מעידים כאלף עדים שהיא כבר לא רלוונטית.
מצד המוסר והאידיאל הלא טבוע בכל יהודי פנימה הערך של הניקיון והטהרה מכל חטא, כולנו יודעים שהעולם עדיין בשפל מוסרי והחשש לפגיעה בתא המשפחתי,ובטהרתו מונעת אותנו משימוש בפלטפורמה שמציעה התרבות המערבית,אנו יודעים את ערכה הפנימי המיוחד של האישה, שלא מובן בחיי ה"תרבות" האירופאית שהיא רקובה מבפנים ומגוהצת מבחוץ.
הכניסה של האישה לחיים ציבוריים היא בעייתית במיוחד ,שהרי היא דורשת ממנה חשיפה גבוה, לפרסם תמונתה ברבים, לטפח את המראה החיצוני שלה שהיה עד עכשיו שמור רק לה ולבעלה, ל"שווק" את עצמה ולהשתמש במוטיבים גבריים שלא הולמים את אופייה העדין והמיוחד.
הרב קוק ראה באישה את שרת הפנים של עם ישראל,את הכוהנת הגדולה של הבית!
היא זו שמטפחת את הזרעים הרכים של האומה, ובונה את הדור הבא, היא המעצבת את המשפחה.
בתרבות האירופאית והמערבית ערך המשפחה נופץ מזמן, אצלנו הוא יסוד היסודות להצלחת האומה! ומי אם לא היא ימלא את התפקיד המכריע הזה?!
בנין המשפחה כמוהו כמכרה זהב, לא נמיר אותו בבדיל ונחושת.
אם אין משפחה אין אומה!
על כך נלחמו הנשים בשעבוד מצרים, וראו בגזירה שמהפכת את עבודת האנשים לנשים גזירת חורבן ומכת מוות לעתיד,הן לא ויתרו ולא התבלבלו,ובמסירות נפש דאגו להמשך היילודה ולביצור התא המשפחתי.
אנו בוחרים בנשים להיות הכוהנות הגדולות שלנו לעסוק בבניין של לפני ולפנים, לא עליהן קיללתינו של "בזיעת אפיך תאכל לחם".
אז אם את אישה שבחרת בקרירה של בנין המשפחה והעצמתה אותך תישא האומה על כפיים, את המודל האמתי של כולנו לבחירת התפקיד המושלם.
הכותב הוא ר"מ בישיבת ההסדר בשדרות