במאבק על הקיום והחיים בארץ הזו אנו חזקים יותר מהקמים עלינו להורגנו. אנו מלוכדים, כוחות הבטחון שלנו נחושים ומאומנים ואף האזרחים הפשוטים מתגלים כמלאי תושיה וגבורה. בעת הזאת, בגבור האימה, עלינו לזכור שכוחנו האמיתי והנצחי בשמירה והקפדה על ערכינו המוסריים. "חביב אדם שנברא בצלם שנאמר (בראשית ט) כי בצלם אלהים עשה את האדם" (פרקי אבות ג,יח). "כל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא" (משנה סנהדרין, ד,ה). קדושתם של חיי אדם, כל אדם, מחייבת אותנו לריסון ולאיפוק של הכעס ורגשות הנקם.
"הבא להורגך השכם להורגו" (בבלי סנהדרין סב ע"א). כלל זה הוא אינסטינקט אנושי וחובה מוסרית מפני שהבא להרוג ולאבד את צלם אלוהים שבאדם, מאבד את צלמו שלו. אולם ברגע שעברה הסכנה אסור לפגוע ברוצח. יש למוסרו לרשויות החוק שימצו איתו, בשם כולנו, את הדין. ריבונות מדינית לא תתקיים ללא שמירה על החוק ועוצמה מוסרית לא תיכון ללא הקפדה על ערכי המוסר והאנושיות. הגבול הדק הזה הוא גבול ברור, אין פוגעים בשבויים שאינם יכולים לסכן אותנו עוד ועל אחת כמה וכמה שאין פוגעים באדם חף מפשע שעובר ברחוב או עובד בחנות רק בגלל שהוא ערבי (או כפי שראינו אתמול, אפילו אם נדמה כערבי) .
מן התורה למדנו שיש לנהוג כבוד גם ברוצח השפל ביותר שהוצא להורג על פי החוק. "וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ: לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה" (דברים כ"א כב-כג). ועל כך כתב הרמב"ן: "יאמר כי יהיה באיש חטא גדול שראוי להמיתו עליו ולתלותו על עץ לגודל חטאו, אעפ"כ לא תלין נבלתו על העץ, כי [...] אין בכל המיתות מיתה מנוולת ובזויה כמוה. ואין ראוי שנטמא הארץ ותהיה קללת האלהים בארץ הקדושה, כי שם צוה את הברכה חיים עד העולם". רוצחים יכולים לפגוע בחיינו אך לא ניתן להם לפגוע בערכינו ובמחויבות המוסרית, האנושית והיהודית שלנו.
בימים קשים וסוערים קשה לראות את האופק, קשה לשמור על התקוה. דווקא בימים כאלה עלינו להתחזק באמונה ובעשיה למען קיום משותף של יהודים וערבים אזרחי מדינת ישראל. אסור לנו לנתק את הקשרים ולשרוף את הגשרים שנבנו בעמל רב. עלינו להבין שלעולם היאוש גרוע מן התקוה ושיש ליצור תקוה ולא רק לצפות לה. חפצי החיים והשלום צריכים להמשיך ולהשמיע קול משותף וברור המתנגד לכל שפיכות דמים ללא הסתייגות, קול הרואה ברצח בשם האל חילול שמו הגדול ופגיעה בכל אמונה דתית. האמונה בצלם אלוהים שבאדם היא גם האמונה שהאלוהים עשה את האדם ישר, שהחיים חזקים מהמוות והשלום מן המלחמה.
"יהי החודש הזה סוף וקץ לכל צרותינו תחילה וראש לפדיון נפשנו"
ד"ר אריאל פיקאר, מכון שלום הרטמן