לפני שבוע, כאן סמוך למערת המכפלה, נדקר אנושות גנאדי חיים נטע בן רחל לרפוא"ש בתושח"י. מאז אני ועוד חברים יושבים כאן בתחנה של מערת המכפלה למרות הקור והגשם כמחאה על אוזלת ידה של הממשלה וחוסר התגובה של מערכת הביטחון בכל הנוגע לבטחון חיי היהודים בחברון בפרט ובכל רחבי הארץ בכלל. רבים שאלו אותי, וכי אתה חושב שזה יעזור במשהו? למישהו מזיז שברוך מרזל ועוד כמה יהודים עורך עוד הפגנה, ישן ברכב וחי באוהל, מדוע אתה מטריח את עצמך?
האמת, שהתגנבה לליבי תחושה שאולי הם צודקים, אולי באמת אין תועלת בלצעוק ולמחות כל העת, שעה שהממשלה בכלל נמצאת בקו מחשבה שונה לחלוטין. מה כבר אוכל להשיג, ואפילו התקשורת, אשר לכל הפחות הייתה נותנת במה לדעותינו, שזה דבר חשוב - אפילו היא כבר לא כל-כך מתעניינת בעוד שביתת שבת. רק אם יהיה כאן משהו עסיסי, קצת אלימות או פרובוקציה כזו או אחרת - אז התקשורת תבוא. אבל גם זה לא בטוח שזה יועיל. חשבתי כבר לקפל ציוד , אולם אז נכנסתי לשיעור הקבוע בדף היומי ולמדתי דבר מעניין. הדף היומי אחז בסוטה ל"ח. וז"ל הגמרא שם ע"ב - "וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה, וכי על לבנו עלתה שזקני ב"ד שופכי דמים הם? אלא, לא בא לידינו ופטרנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו, לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות, לא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה".
משלמדתי זאת, אורו עיני. זקני בית דין צריכים להביא עגלה לכפרה על הרצח. מדוע? משום שרצחו? ודאי שלא! אולם התורה מלמדת אותנו כאן שגם אחריות פסיבית חשובה אחריות, גם חוסר מעש וחידלון הם דברים שצריכים כפרה! ומי ששותק לנוכח רצח יהודים, לנוכח פגיעה ביהודים, לנוכח מצב הבטחון המעורער - הרי הוא נחשב לשותף ברצח!
אינני סבור שזכיתי להימנות על "זקני העדה" שצריכים להביא עגלה ערופה, אולם שם מדובר על הרוג שנמצא ולא נודע מי הכהו, כדברי הפסוק (דברים כ"א, א'). אולם כאן מדובר שיודעים היטב מי הכה, מי רצח, מי שלח, מי הסית, מי התעלם, מי יכול היה למנוע את הרצח ולא מנע. וכאיש ציבור עלי לעשות כל שביכולתי כדי לא להימנות על אותם אלו שידעו והיו שותפים ולא התריעו ולא עשו כלום. לכן אני ממשיך לשבת, ומי יודע - אולי אוכל לבוא אחר 120 לפני בורא עולם בידיים נקיות.