אנחנו חוגגים סילבסטר? האמת על חג הנובי גוד

יותר ממיליון בני אדם עלו לארץ בשנים האחרונות מברית המועצות לשעבר. בתקופה שלקראת סוף דצמבר (סביבות חנוכה...) נכנסים רבים מהם לכוננות ספיגה. על לא עוול בכפם מואשמים הם בחגיגת חג נוצרי ומכך נעלבים הם ביותר.

נובֶי גוֹד (ברוסית, "שנה חדשה") כך קוראים עולים דוברי רוסית ללילה האחרון של השנה על-פי הלוח הגרגוריאני, שתחילתו ב-31 בדצמבר והמשכו ב-1 בינואר. אין לנוֹבֶי גוֹד שום זיקה דתית, למרות קירבתו לחג המולד (אותו דרך אגב חוגגים הנוצרים ברוסיה ב-7 בינואר ולא ב-25 בדצמבר).

ה-1 בינואר נקבע על-ידי יוליוס קיסר, עוד בשנת 45 לפני הספירה, כיום הראשון של השנה האזרחית החדשה. תאריך זה, שנראה כיום כמובן מאליו, נתקל במאמצים נמרצים של הכנסייה הקתולית לבטלו, בגלל ההילולות הפגאניות שנתלוו אליו. הניסיון לא עלה יפה, ההמונים התעקשו לחגוג את השנה החדשה ב-1 בינואר, ובסופו של דבר, עם הנהגת הלוח הגרגוריאני, נאלצה הכנסייה להתקפל. שנת 1622 הייתה הראשונה שבה החלה השנה באופן רשמי ב-1 בינואר בארצות הקתוליות.

עד המאה ה-16 חגגה רוסיה הצארית את תחילת השנה ב-1 בספטמבר, לפי הלוח היוליאני. בשנת 1700, על-פי צו מלכותי שפרסם הצאר פטר הגדול (1725-1672), הוחלף לוח-השנה היוליאני בלוח הגרגוריאני, וה-1 בינואר הפך לתאריך הקובע.אזרחי רוסיה נצטוו להתייחס ליום זה כיום חג: "להבעיר מדורות, לקשט את הבתים בירוק, לרקוד ולשמוח."

בברית המועצות לשעבר,הנצרות הייתה הדת הרשמית במשך מאות שנים, עד תחילת המאה העשרים.בשנת1917אימץ המשטר הבולשביקי את הדוקטרינה המרקסיסטית האתיאיסטית ולכן אסר על קיום פולחן דתי מכל סוג שהוא. יחסי הכנסייה עם השלטון הידרדרו לשפל חסר תקדים.

שורשיו של עץ חג המולד נטועים במנהג הפגאני של הצבת עץ, המסמל את החיים, בשיאו של החורף.בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה יצאה קריאה ברוסיה להטיל חרם על מסורת עצי האשוח בחג המולד.משנת 1928 הוטל איסור חמור על הצבת עץ אשוח בבית או במקום ציבורי, ומי שהעז להפר את החוק, היה צפוי לעונש כבד.

המהפך התחולל בדצמבר 1935, בעקבות פרסום מכתבו של פָּאבֵל פּוֹסְטִישֵב בביטאון המפלגה פראבדה. פוסטישב, עסקן פוליטי וחבר מפלגה בכיר, הציע להציב עצי אשוח בבתי-ספר, בתי ילדים, מועדוני ילדים, בתי-קולנוע ואולמות תיאטרון. הוא נימק זאת בכך, שמקורותיו של חג תחילת השנה חשובים פחות מתרומתו לילדי ברית-המועצות. המפלגה אימצה את ההמלצה ובהדרגה ריככה את התנגדותה. ב-1936 השלטונות הסובייטיים התרצו סופית ואישרו את קיום החג ועצי האשוח במתכונתם החילונית והאזרחית.

בזמנו, במקביל לאיסור הצבת העץ, נאסרה גם ההתחפשות ל"סבא כפור" (דֶד מוֹרוֹז, הגירסה הרוסית של סנטה קלאוס), שאותו הגדיר המשטר כ"בן-בריתו של הכומר". שורשיו של דֶד מוֹרוֹז נעוצים באמונות פגאניות. אך מהמאה ה-19 החלה דמותו להתעצב באמצעות יצירות ספרותיות וסיפורי אגדות. עם התרככות השלטון הותר 'בואו', אלא שנקבע כי צבע מעילו של דֶד מוֹרוֹז לא יהיה אדום, על-מנת לבדל אותו מסנטה קלאוס המערבי. סטאלין, לדוגמה, הורה כי "סבא כפור" ילבש אך ורק מעיל בצבע כחול. (עם זאת, הרוסים אינם מקפידים על כך, ולעיתים קרובות ניתן לראות דֶד מוֹרוֹז באדום.)

על אף שאין לערב השנה החדשה אופי פוליטי, הוענק לו מעמד חשוב ומיוחד בברית-המועצות, כחג הלא-קומוניסטי היחיד בשנה. כל החגים האחרים - יום המהפכה, יום-השנה להולדת לנין, חג הפועלים, חג כורי הפחם וכדומה - היו במהותם תכתיב של המשטר. נובֶי גוֹד היה היחיד שלא נשא חותם קומוניסטי, ולכן התנחל בלבבות האזרחים מן השורה.

אותם עולים ממשיכים, בעצם, מסורת של חג עממי חילוני, שנקבעה בברית-המועצות האתיאיסטית של תחילת המאה הקודמת. בישראל, הציבור הישראלי מזהה את חגיגת ה-31 בדצמבר כסילסבטר. עולי מדינות חבר העמים מעולם לא השתמשו בשם זה, ורק מעטים מהם שמעו עליו קודם עלייתם ארצה.משחקרו וגילו שאותו סילבסטר היה אפיפיור אכזרי ואנטישמי, נתחלחלו העולים והתנערו בתוקף מכל זיקה אליו!

ועדיין קשה: עץ מקושט, איש נחמד עם מצנפת, כרס וזקן המחלק מתנות, מבין מכלול המושגים שגדלנו עליהם בעולם המערבי, הרי זה לגמרי נוצרי ואם נרחיק עוד למקורות האליליים, לא הועלנו כלום ברצוננו לאמץ את הפולקלור.

המשכתי בתחקיר העומק ופניתי עם שאלה אחת למספר עולים מבוגרים יותר שגם הינם שומרי מצוות במשך שנים רבות. למרות שלא היה קשר בין מרואייניי, הופתעתי לקבל את אותה התשובה המחייכת בערגה נוסטלגית, הסולחת והמזדהה מאוד עם כל מי שכן נוהג לחגוג בתאריך זה, אך בד בבד ציינו שהם אישית, כאן בארץ לא נוהגים לעשות זאת.

בחיבור התנאי הקדום 'מגילת תענית' ישנה רשימה ארוכה של חגים שנחגגו בתקופת בית המקדש השני בעקבות כל מיני אירועים וניסים שהיו באותה התקופה. משנחרב בית המקדש, בוטלו כל הימים הטובים הללו למעט שניים, פורים וחנוכה.

נשאלת השאלה: מדוע חנוכה הוא מיוחד כל כך עד שנשמר גם לאחר חורבן בית המקדש? במה זכה חג האורות שקבעוהו לדורות?

מסתבר (כך על פי התלמוד הבבלי)שחג בתקופה זו של השנה היה נחגג עוד לפני שנולד עם ישראל, עוד בימי אדם הראשון, שלמעשה ייסד אותו לראשונה!

אדם הראשון נברא בראש השנה לפני פחות מששת אלפים שנים. עם גירושו מגן עדן,אדם שם לב שהימים נהיים קצרים יותר והשמש שוקעת מספר דקות מוקדם יותר בכל שבוע. אדם הראשון היה מודאג משום שחשב שהעולם מתקרב לקיצו, על שום חטאו ועל כן פצח בשמונת ימי תפילה. יום בהיר אחד התופעה הפסיקה, השמש החלה לשקוע בשעה מאוחרת יותר, והיום הלך והתארך. מהשנה שלאחר מכן ועד בכלל, בסביבות היום הקצר ביותר בשנה, אדם חגג במשך שמונה ימים כדי להודות לקב"ה על חידוש האור לו זכה.

בדורות שאחרי אדם הראשון נשמרה מסורת חג זה, אך משהחלו הצאצאים לזנוח את האלוקים ולעבוד עבודה זרה, הם שכחו את הסיבה המקורית לחג והפסיקו להודות לקב"ה.ולא שהם ראו בזה סתם עוד סיבה למסיבה אלא אף ניתבו את החג לעבודת אלילים (כדברי ר' יוחנן בגמרא (ע"ז ח: (המזכיר את החגים שבסביבת תחילת תקופת טבת, קלנדה וסטרונאה!)

אותו החג שנקבע על ידי האדם הראשון בעולם, וששינה כיוון עם הזמן על ידי צאצאיו, הוא גם המקור לחג הקריסטמס הנוצרי, וכן לחגים נוספים שנחגגים על ידי דתות שונות ומשונות אחרות (כגון החג דיבאלי שנחגג בהודו), לכולם המכנה המשותף של חגיגת והוספת האור בתקופה חשוכה ביותר זו של השנה.

במקרה או שלא במקרה במקביל,קבוצת כוהנים-חשמונאים ניצחו את השלטון היווני וכשהגיעו לטהר את בית המקדש, נעשה להם נס בדמות פח השמן הקטן שמצאו,שהספיק לשמונה ימים במקום ליום אחד בלבד.

חכמי אותו הזמן ששמעו על הנס נזכרו גם בנבואות שנאמרו על ידי חגי וזכריה מאתיים שנה קודם לכן, אודות חנוכת בית המקדש השני (שהיה אף הוא בתקופה זו בדיוק).בשקלול כל הנ"ל, נס המנורה, הניצחון על היוונים וחנוכת בית המקדש, ביחד עם אותו חג המאורות העתיק שנחגג באותה התקופה בשנה בדיוק בה היה נחגג ע"י אדם הראשון 3500 שנה לפני סיפור חנוכה ולא פלא אם כן שהחליטו חז"ל שלא לבטל את החג הארוך, המאיר והמזהיר.

מטרת החג (כך לימדונו רבותינו) היא פרסום הנס או במילים אחרות, האדרת הקב"ה בעולם. עושים זאת בעזרת אותם אלמנטים בדיוק כמו בכל העולם - הוספת אור בתקופה חשוכה זו של השנה, אלא שאנו חוזרים בכך למטרתו המקורית של אדם הראשון שקבע חג זה לדורות.

הזמן יעשה את שלו. המציאות בארץ מראה שעם הזמן גם העולים (ובעיקר צאצאיהם) מתנתקים אט אט ממסורות גלותיות שהורגלו אליהן בארצות מוצאם ומסתפקים בחגים היהודיים (שרבים הם בין כה וכה...). בינתיים, עלינו לגלות סבלנות וסלחנות.

היה מי שהציע כשלב ביניים לנסות 'ולגייר' את העץ כפי שהעיד מישהו בפניי שיש המציבים מגן דוד בקודקודו... אך עד אשר לא יהיה עוד צורך בכך,נאחל לאחינו העולים: סֶה נוֹבִים גוֹדוֹם.

(צילום: באדיבות כותב המאמר)

הכותב הוא רב במסלול 'נתיב'