בעיצומו של חול המועד סוכות תשע"ו בא והתרגש עלינו גל הטרור הנוכחי. היה זה בימים שבהם עם ישראל היה עסוק ראשו ורובו במצוות הסוכה ובשמחת החג. בבבלי סוכה (מא ע"ב) מתואר עיסוקם של אנשי ירושלים בחג הסוכות:
"תניא רבי אלעזר בר צדוק אומר: כך היה מנהגן של אנשי ירושלים, אדם יוצא מביתו ולולבו בידו, הולך לבית הכנסת לולבו בידו, קורא קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו, קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו על גבי קרקע, הולך לבקר חולים ולנחם אבלים לולבו בידו, נכנס לבית המדרש משגר לולבו ביד בנו וביד עבדו וביד שלוחו. מאי קמ"ל [=קא משמע לן]? להודיעך כמה היו זריזין במצות".
באורח דומה אפשר לומר כי עם ישראל היה עסוק בחג הסוכות בישיבה בסוכה, בתפילה חגיגית בבתי הכנסת, בנטילת לולב, ובחול המועד - בימי עיון ולימוד, בהשתתפות באירועים שונים של שמחת בית השואבה, בביקורי רעים וכיוצא באלה. בעיצומם של ימי החג ובאמצעם ממש, ומתוך השמחה האדירה התרגשה ובאה עלינו בתחילת יומו החמישי של סוכות תחילת גל הטרור, ונפל עלינו יגון ששב על עצמו בתקריות נוספות שאירעו עוד קודם שמחת תורה וכן מני אותה שעה.
בכוונתי להעלות את התובנה שעם ישראל נכנס לגל הטרור הנוכחי כשהוא מצויד ומזוין במצוות שקיים ובמעשים הטובים שעשה במהלך חודש אלול ובמועדי חודש תשרי, והיה בכך חסד עליון, חסד א-לוהי.
בשיחות הר"ן (אות רעא) מיוחס לרבי נחמן מברסלב הרעיון שאדם יכול לצבור ולאגור לעצמו מצוות ומעשים טובים מראש ומבעוד מועד היכולים לשמשו בזמנים נצרכים בעתיד, כשהוא מדמה זאת לחנווני המוכר בדרך של הקפה. וכך נאמר: "אמר: הלא החנווני דרכו להקיף בהקפה, שיתנו לו לאחר זמן, ומדוע לא יאמר האדם איזה קפיטליך [=פרקי] תהלים, או ללמד, או לעשות שאר מצוות - ויהיה מונח ומוכן אצלו לעת הצורך. כי יהיה זמן שיצטרך לזה, שיגבה שכרו ופעולתו. לא יהא שנותן החנווני סחורה בהקפה". בהתאם למקור זה אפשר לומר שראוי לו לאדם שיימצא במצב של זכויות עודפות, במאזן חיובי שיפעל לזכותו בעת הצורך.
במקור זה הסתייעתי בשעתו במאמר שהתפרסם בתחילת מבצע צוק איתן. על רקע התפילות המרובות, הציבוריות והפרטיות כאחד, שהתקיימו בימי החיפושים אחר שלושת הנערים הי"ד, ביטאתי את ההשקפה שתפילות אלה לא שבו ריקם וכי עם ישראל צבר בימים אלה כמות עצומה של תחינות ותפילות. היו אלה זכויות שהלכו והצטברו לטובתו מבעוד מועד לקראת ימי מבצע צוק איתן.
טענתי כי לא לחינם הוא שמטחי הרקטות ומבצע צוק איתן אירעו בשעה שהיינו מלאי מצוות ועמוסי מצברים של תפילות. היה זה חסד עצום שעשה הקב"ה עמנו. לתועלתנו ולטובתנו. היה זה חסד שבדין.
בהקשר לרעיון זה חשוב לאזכר תפיסה המובאת בכתביו של האדמו"ר יששכר דב רוקח מבעלז (1854-1926). לגישתו, אדם יכול לצאת זכאי בדין בראש השנה גם אם אין בידו זכויות מספיקות, וזאת על בסיס המצוות שהוא עתיד לקיים בהמשך חודש תשרי, חודש המשופע במצוות הקשורות למועדים החלים בו. זכויות אלה נזקפות לזכותו למפרע, ועל בסיסן הוא זוכה בדין כבר מתחילת החודש (אהרן קדוש ה', ירושלים תשס"ז, עמ' רלב).
נראה כי על דרך ההיפוך אפשר לומר, בהמשך לתפיסה המשויכת לרבי נחמן בשיחות הר"ן, כי שפע הזכויות שצבר עם ישראל במהלך חודש אלול וחודש תשרי עד לתחילת גל הפיגועים עמד לזכותו להמתיק את רוע הגזירה, ואנו מוסיפים לינוק מאוצר זה. גם לאחר התחלת גל הפיגועים הוסיף עם ישראל למטמון הזכויות את המצוות שקיים בהמשך חול המועד ובשמחת תורה. כן עומדות לזכותנו אמירת תהלים ותפילות לשלום הפצועים והעזרה ההדדית המתגלה בקרב העם. אפשר להדגים נקודה אחרונה זו בין היתר בהתגייסות הציבורית ליטול חלק בהלווייתו של אלון גובברג, שנרצח בפיגוע בארמון הנציב.
יתירה מכך, בסליחות שנאמרו בחודש אלול ובחודש תשרי עוררנו את זכות האבות והאמהות, ובכלל זה נערכו סליחות המוניות בחברון עצמה. כמו כן, המוטיב של זכות אבות ואמהות מאוזכר רבות במהלך תפילות הימים הנוראים ובתפילות ההושענות, ולאחרונה ממש, התקיימה בפרשת חיי שרה שבת רבת משתתפים בחברון.
כלל המעשים הללו מסייעים לנו לעבור בצורה טובה יותר את מעשי הטרור, והם משמשים כלי הגנה בעבורנו. לצד פיגועים קשים אנו עדים גם לפיגועים רבים שסוכלו ולנסים גלויים רבים. כך בין היתר אפשר להזכיר כי ב-9 באוקטובר נפצע קשה בפיגוע דקירה מאיר פבלובסקי, גר צדק מאוקראינה, שהחלים באורח נסי, כחלוף עשרה ימים שב למקום הפיגוע וברך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה", וזמן קצר לאחר מכן הודיע על ארוסיו שנדחו מחמת הפציעה. ב-12 באוקטובר נפגע בצורה אנושה נער כבן 13 בפיגוע בפסגת זאב, ובחסדי שמים חלה התייצבות במצבו, וכחלוף שבועיים, ב-27 באוקטובר, הוא שוחרר לביתו.
צדקה עשה הקב"ה עמנו שהכניסנו לגל הטרור הנוכחי מלאי מצוות כרימון. זהו חסד שבדין. לתועלתנו ולטובתנו.