בעולם בריאות הנפש אין רנטגן, בדיקת דם, CT או משטח גרון, שיעידו אם ובמה האדם חולה. כדי להגדיר תופעה כמחלת נפש, דרושים שני קריטריונים: האחד - שהיא חריגה סטטיסטית והשני - שהיא פוגעת בתפקוד או גורמת סבל משמעותי לאדם או לסביבתו.
לכן, תסמינים כמו מצב רוח ירוד, היעדר תיאבון והפרעות בשינה, גורמים אמנם סבל ומפריעים לתפקוד, אך כאשר הם מופיעים שבוע לאחר פטירת אדם קרוב הם לא יוגדרו כהפרעה, משום שזה מצב נורמלי שאינו חריג סטטיסטית. אך אם התסמינים יימשכו גם שנה מאוחר יותר, סביר להניח שהם יאובחנו כחלק מדיכאון.
או למשל - להאמין שאדם מת הוא מלך המשיח, זה אמנם חריג מאד מבחינה סטטיסטית, אך העמדה הזו בדרך כלל אינה פוגעת בתפקוד ואינה גורמת סבל לאיש, ולכן היא לא תוגדר כ"הפרעה".
באמצע שנות ה-70 החליט איגוד הפסיכיאטרים האמריקני להוציא את הנטיה ההומוסקסואלית מה-DSM - מדריך האבחנות הפסיכיאטריות. בחוגים מסוימים נהוג להשתלח בהחלטה הזו ולטעון שהאופנה התרבותית והפוליטיקלי קורקט, משפיעים על העמדה המקצועית של רופאים. אך זו שגיאה גדולה ומרה.
נטיה הומוסקסואלית היא אמנם חריגה מבחינה סטטיסטית ופעמים רבות היא מלווה לצערנו בסבל ובקושי לאדם. אך ה"סבל" שעליו מדווחים להט"בים בדורות האחרונים, בדרך כלל לא נובע מהנטייה עצמה, אלא מיחס שלילי של החברה והמשפחה, מפגיעה ומעלבון יומיומיים. ה"הפרעה", אם יש כאן כזו, היא של החברה. לא של האדם.
ה-DSM מונה רשימה ארוכה של פרפיליות (סטיות מיניות) המוגדרות כהפרעות נפשיות - ביניהן פדופיליה (משיכה לילדים), נקרופיליה (משיכה לגופות) וזאופיליה (משיכה לבעלי חיים). הצד השווה בכל התופעות הללו הוא משיכה שמעצם מהותה אינה יכולה להיות הדדית. האדם נמשך לאובייקט ולא לסובייקט. למי שאינו יכול להימשך אליו. משיכה כזו מעצם מהותה גורמת סבל לאדם ולסביבתו, ומערבת מעצם טיבה הפרעות של שליטה וכוחנות על כל הנגזר מהן. אין שום קשר בין כל אלו, לבין משיכה הומוסקסואלית שבה נמשך אדם לסובייקט שלם. משיכה שבהחלט עשויה להיות הדדית.
התובנה הזו אינה אמורה להשפיע על עולם הערכים שלנו, ובטח שלא להתיר איסורי תורה. אבל היא יכולה לעזור לקבוע מי חולה ומי בריא, מי סובל מהפרעה ומי לא, ואת מי צריך לשלוח לטיפול ולאיזה סוג.
אלו שמתעקשים, מתוך בורות מביכה, להכריז שלהט"בים הם חולים, עושים זאת כחלק מהניסיון לעודד טיפולים פסיכולוגיים מסוג מסוים. יש המון שיטות טיפול וקשה לדעת מה יועיל ולמי, אך בכל טיפול נפשי, חשוב להקפיד ולפנות רק למטפל בעל הכשרה רצינית, מוכרת ומוסמכת, שהוא חלק מאיגוד מקצועי מוכר וכפוף לוועדת אתיקה.