חדשות כיפה

שמירת שבת במרחב הציבור? אי אפשר כל הזמן רק להגיד: "לא"

אסור לשחק כדורגל בשבת? אסור לראות סרט ביום המנוחה? אסור לערוך קניות ביום השביעי בשבוע? הרב יובל שרלו משוכנע שלא ניתן יותר להסתפק בזעקות "אסור", אלא צריך לאפשר לציבור בחירה חופשית ובמקביל ליצור דיון מעמיק על חשיבות השבת

הרב יובל שרלו

צילום: יחצ

חלומי הוא שכל עם ישראל יזכור את יום השבת לקדשו, וישמרהו מעשיית מלאכה; שיום השבת אכן יהיה יום הקודש, בו שובתים כל היהודים, ומוסדות מדינת היהודים, מעידים על כך שריבונו של עולם ברא שמיים וארץ, זוכרים כי עבדים היינו במצרים ומעניקים את יום המנוחה לכל הסובב אותנו, ומייחדים את יום השבת כיום שבתון, בו מתנערים כולם מחיי החול, ומבקשים נתיבות עליונים וחפץ רוחני.

אני מאמין שכל זה יתממש, וברית השבת בינינו ובין הקב"ה תופיע באופן מלא במציאות, אך רק מרצון ומבחירה חופשית של אנשים. אי אפשר לכפות שמירת שבת, ובוודאי שאי אפשר לכפות את זכירת יום השבת לקדשו.

כדי לעורר את הבחירה החופשית הזו – צריך לפתוח את שערי השבת בפני האומה הישראלית כולה, ולהזמין אותה לבוא בשעריה. לא זו בלבד, אלא שצריך להכיר שיש הרבה דברים שהבאים בשערי השבת יכולים להביא אליה מעולם התרבותי, הספרותי, המוסרי והערכי, ועל ידי כך תהיה זו שותפות אמת של עולם יהודי. במהלך משותף מתמיד זה אפשר יהיה להעצים את שמירת השבת, קיום מצוותיה, וברכת ערכיה הגדולים.

ומה יתרחש בין המציאות של היום, הרחוקה מכך, ובין היום בו יופיע החזון? זו השאלה המעשית הניצבת לפנינו כעת. ואנו עונים עליה חלקית. נציגי הציבור הדתי עוסקים בעיקר בשאלה "מה לא": אנו מתנגדים לתחבורה ציבורית בשבת, למסחר בשבת, למשחקי כדורגל בשבת, לפתיחת מקומות תרבות בשבת, בזמנו – לטלוויזיה בשבת, לאירועים ציבוריים המוניים בשבת, וכדו'.

כל זה מתאים מאוד לתפישת עולמנו הדתית, ולציווי הא-לוהי שאנו מחויבים בו. ברם, כל אלה עוסקים בזהותה היהודית של רשות הרבים הציבורית, אך אין בהם כדי לקדם את עם ישראל לקראת השבת. לא ניתן לבסס ששום מהלך אמיתי על אמירת "לא" כל הזמן. זה נכון בתחום המדיני. זה נכון בתחום הפוליטי. זה נכון בתחום הרוחני. לא זו בלבד, אלא שאמירת "לא" מעמיד את האומרים תמיד בעמדת המתגונן – לא בעמדת המעצב לכתחילה. במקביל, היא מרחיקה אנשים מיום השבת ולא מעצימה אותו.

שכן, אנו בורחים כל הזמן מהשאלה "מה כן" – לאמור: מה אנו מצפים, באמת, בקשב פנימי שלנו, לא בפוליטיקה ולא בפולמוס, אלא באמת של שומרי מצוות ובאמת הרחבה יותר של האומה כולה: מה אנו מצפים שיתרחש ביום השבת בציבור הכללי במדינת ישראל? מה אמורים לעשות כל אלה שאינם שומרי שבת, אבל חפצים שיום השבת שלהם יבוא לידי ביטוי לפי תפישת עולמם? כיצד תבוא לידי ביטוי הבחירה החופשית של כל אדם לעשות כרצונו, אם הכל סגור? כל עוד נעסוק רק בשאלה נגד מה אנחנו, אבל לא נאמר מה אנו מצפים באמת שיתרחש – לא תתרחש תנועה כלשהי לקראת השבת.

הבה נניח לרגע שתיק התרבות ברשות מקומית כלשהי, או שר התרבות במדינת ישראל, נאמן לתורה ולמצוות: מה צריכה להיות מדיניותו (בהנחה מופרכת שהוא יכול מבחינה פוליטית לעשות כל דבר שהוא מאמין שהוא נכון): האמנם לא יהיה מוצא כלשהו למי שאינו שומר תורה ומצוות? האמנם הוא מצפה כי הציבור בכללו יקבל את זה שהכל יהיה סגור, ומדיניותו תהיה כי המדינה תאסור על מופעי תרבות, אירועי ציבור וחופי ים ציבוריים פתוחים? האם לא מוטל עליו גם להציע משהו פוזיטיבי, שיש בו סיכויי היתכנות, על אף הבעייתיות ההלכתית הגדולה שבכך?

אני מבקש להדגיש כי איני יודע את התשובה הנכונה, וצריך הרבה סייעתא דשמייא כדי לגבש אותה. ברם, ברור לי כי כל עוד לא נקיים ביושר את הדיון לכתחילה, וכל עוד לא יהיה לנו חזון גם לתקופה שבה רבים אינם חושבים כמונו –לא ניתן לנהל מהלך רוחני משמעותי לקראת השבת. השבת תמשיך להיות התגוששות פוליטית, ללא חזון וללא מטרה, והיא תהיה חלק ממערכת כיפופי הידיים המתמדת שלאורם מתנהלת הפוליטיקה הישראלית.

יש בי אכזבה גדולה שדיון כזה לא מתנהל – בין כדיון פנימי של נאמני ברית המצוות, ובין כדיון ששותף בו כל מי שלא מסתפק ב"כל אחד יעשה את מה שהוא רוצה", אלא מאמין כי במדינה היהודית צריכה שבת ציבורית לבוא לידי ביטוי באופן מיוחד. השיח שהשתלט על רשות הרבים אינו פונה כלל לכך.

אין לי מושג כלשהו מה דרכם של הנציגים הפוליטיים של הציונות הדתית, והם לא ממלאים תפקיד כלשהו בשאלה מהותית זו, אבל למעשה הדבר לא חשוב: זו שאלה רוחנית עמוקה, שצריכה להיות מוכרעת בדיון תורני, כמתווה דרך לשאלות המעשיות. כל זה, כדי שיקויים בנו "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".

                            הכותב הוא ראש ישיבת 'אורות שאול' וראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר

07.09.2017

1. שוב חזרנו לשאלת "מה האלטרנטיבה" שבחסותה נעשות הטעויות הגורליות ביותר למדינה (דה ז'וו קל)

ובאותה מידה ניתן לומר שאי אפשר לומר ליצר הרע כל הזמן לא: לא לאכילת בשר לבן, לא לאכילת שרימפס, לא לאכילת פיצה פפרוני, לא לאכילת שינקן, לא לאכילת חסילונים, ולובסטרס, ומקדונלד'ס ועוד ועוד. ואני אפילו לא מתחיל בענייני עריות.

דווח על תגובה לא ראויה
07.09.2017

2. אותו דבר אי אפשר להגיד על כל דבר כן (חן)

דווח על תגובה לא ראויה
08.09.2017

3. עוד יסמן תימהוני! (ישראלי)

דווח על תגובה לא ראויה
10.09.2017

4. למגיב 1 (אנה)

כל המאכלים הטעימים שציינת אינם יצר הרע כלל וכלל, נהפוכו, הם טעימים מאוד.
מומלץ לך לנסות, אולי יפקחו לך העניים, ותבין אוכל טוב מהו.
וד"א, שרימפס וחסילונים הינם היינו הך. רק שתדע.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר