חדשות כיפה

פעולת גיבוש באזרחות לא דומה לזו הצבאית: תגובה לרב גורדין

הרב גורדין ביקש לחדד את איסורו של הרב אבינר, לקחת חלק בפעילויות משותפות לבנים ובנות בצבא, וטען שיש אירועים שאין בהם כל איסור. משוחרר טרי מצה"ל מספר מהשטח כיצד גיבוש יחידתי תמים יכול להפוך במהרה למסיבת ריקודים

"גיבוש צבאי עלול להסתיים ברחיצה מעורבת". למצולמים אין קשר לכתבה

"גיבוש צבאי עלול להסתיים ברחיצה מעורבת". למצולמים אין קשר לכתבהצילום: פלאש 90. מארק ניימן

קראתי את דבריו של הרב עמיחי גורדין שהצדיק את הסיורים המעורבים בצה"ל וברצוני להגיב.

לפני כ-3 חודשים סיימתי שירות בן 3 שנים וחצי בתפקידי מטה, רובו בחיל המודיעין. אופי השירות הצבאי בחיל המודיעין כולל עבודה משרדית משותפת לשני המינים ואף לאורך ניכר מהזמן הייתה לי מפקדת, כאשר הבסיס הוא בסיס סגור.

ראשית אקדים ואומר שאהבתי לצבא היא גדולה לאין ערוך והיתה זו זכות עבורי לשרת. אך כמו שבצה"ל כל דבר מורכב משלושה דברים כך גם מורכבים ענייני הדת והצניעות ועל מורכבות הזו אני רוצה לדבר, בטח לאור קביעתו של הרב גורדין.

כמו כל חייל בצה"ל, גם אני במהלך שירותי הצבאי השתתפתי במספר פעילויות הווי (טיול, שבוע סד"ח, ימי יחידה ועוד). על פניו, פעילויות אלו נראות כמו פעילות שכל תלמיד עובר בתיכון ולא ניכר שיש בהם בעיה דתית חמורה כפי שעלולה להיות בספורט ימי ובפעילויות בריכה כשהן מעורבות.

אני הקטן סבור כי גם פעילויות הווי צבאיות כגון סיור במוזיאון, כאשר הן מתקיימות במעורב, הן בעייתיות בעיקר מצד האווירה ואתן בהמשך מספר דוגמאות.

כפי שציינתי שירותי, מאופיו הבסיסי, היא לצד בנות ובעצם רוב היחידה שלי הייתה מורכבת מבנות המין הנשי. כתוצאה מכך מטבע הדברים נקלעתי למציאות שגם בפעילויות פשוטות, כמו ארוחות בחדר האוכל, ישבנו כולם יחד כל חברי היחידה וכידוע, גדולה לגימה שמקרבת בין הלבבות.

בנוסף לכך, במהלך השירות התקיימו מספר רב של אירועי גיבוש. לפני שאגע בבעיות, חשוב לי לציין כי באופן טבעי לכולם היה רצון לנוח ולבלות יחד עם החברים ליחידה ואי המצאות בפעילויות מעין אלו גרמו להתבדלות ולתחושת אי נעימות.

רוב רובן של הפעולות הנ"ל התבצעו בלבוש אזרחי תוך קרבה רבה בין המינים. טיולים בטבע, משחקים משותפים, יציאה למסעדות ולימי כיף ועוד. למרות שאף גורם לא חייב אותי לצאת לפעולות אלו, ויותר מכך אף נעשו ניסיונות לדאוג למסגרות אחרות לחיילים הדתיים, היה בנו את הרצון הטבעי שלא להתבדל מהחברים ליחידה, אך אופי הפעילות גבה מחלקנו מחיר.

למשל, במהלך אחד מטיולי היחידה נערכה הופעת סטנד-אפ לכלל היחידה ועם סיומה עלו רבים מםחיילים לבמה והתחילו לרקוד תוך כדי שאחד מהם שימש כתקליטן (DJ). דבר זה לא היה צנוע בעליל. בעצם זו הייתה מסיבה, ככול המסיבות במועדונים, ללא שום הקפדה על סעיפי השירות המשותף והכל במסגרת צבאית שהחלה בפעילות תמימה, שאותה כביכול מתיר הרב גורדין.

בנוסף, אירוע אחר הוביל לרחיצה יחידתית בבריכה, כמובן ללא הפרדה, וכאן ראוי לציין כי בנות רבות מהיחידה (שלא היו דתיות) בחרו שלא להשתתף וכפי שאני התרשמתי מהסיבה שהן הרגישו "מוחפצות". והיו גם טיולים שכללו הליכה משותפת, שרובם ככולם לא עמדו בכללי הצניעות של אדם דתי ממוצע. 

במהלך השירות במסגרת 'שעות חינוך יחידתיות' התבצעו משחקי ספורט משותפים בין המינים. הדתיים לא חוייבו להשתתף אך מי שבחר לא להצטרף נדרש שוב להיבדל ויש מספר דתיים שהשתתפו. במהלך צילום סרט יחידתי כמעט כל חיילי היחידה הגיעו ורקדו יחד. אף אחד לא חייב אותנו ולא הייתה שום הוראה שמחייבת, אבל שוב היינו צריכים להתבדל.

ישנן עוד דוגמאות רבות אך הכלל היוצא מהן הוא שעל מנת שלא לצאת לפעילויות אלו אדם צריך להיבדל ולשלם מחיר על היותו שומר מצוות. אלו ניסיונות ודילמות לא קלות בכלל ורבים מאיתנו (כולל אניי לעיתים, לא תמיד עמדנו בהם.

וכאן אני רוצה להגיע לנקודת המחלוקת העיקרית שלי עם הרב גורדין, שהיא אינה מתבססת על הנושא ההלכתי אלא על ניסיוני מהשטח.

קיים הבדל גדול בין פעילויות הווי באזרחות לבין אירועים דומים צבא. בשירות הצבאי הקרבה היא הרבה יותר אינטנסיבית. אנו ישנים, אוכלים, נלחמים ובכלל חיים יחד. אם לוקחים רק את הסיור במוזיאון ומבודדים אותו, אז ייתכן ואין עם זה כל בעיה. עם זאת, חשוב לזכור כי לאחר מכן לרוב עוברים החיילים והחיילות למתחם משותף הכולל פעילויות חברה מגבשות, זו עסקת חבילה שאינה לבחירתנו.

כחלק אינטגרלי מהשירות הצבאי קיים צורך אמיתי לגיבוש בין החיילים. לכידות היחידה היא חלק מרכזי בניצחון בקרב, אך ברגע שעושים גיבוש יחידתי מעורב עם בנים ובנות זה מקשה עלינו הדתיים. אנו מפסידים יראת שמיים שגם לה יש משמעות יתרה שמניעה אותנו ומעניקה לנו את הכח לצאת לקרב. 
.
הכותב שירת במודיעין והשתחרר לפני מספר חודשים.

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
28.12.2017

1. תגיד, מה אתה רוצה? (תמר)

מה אתה מתבכיין? מכריחים אתכם להשתתף- לא טוב. מאפשרים לא להשתתף- גם לא טוב, אתה משלם על זה מחיר של היבדלות. אכן, מחיר לא פשוט אבל מה אתה מצפה, ששאר חיילי היחידה ישלמו את מחיר הבחירות שלך? אם כך, אז זו ראיה מאד לא בוגרת של המציאות ומאד אגוצנטרית.

דווח על תגובה לא ראויה
28.12.2017

2. בכיין מתמסכן - לא נוח לך הגש בקשה להעברה ליחידה אחרת ואם גם זה לא יעזור, התכבד ושב בביתך. (עומר)

ואגב, איש אינו דורש ממך "לאהוב את הצבא" אלא השרות בו היא חובה אזרחית גרידא ! כמו כן לא תאמר שאתה "אוהב לשלם מיסים" אלא זאת חובתך !

דווח על תגובה לא ראויה
30.12.2017

3. כל הכבוד לכותב! חושף את האמת (בנימין)

דווח על תגובה לא ראויה
31.12.2017

4. תגובה לתמר ועומר. (משוחרר טרי משריון )

הכותב לא "מתבכיין ומתמסכן". הוא מגיב להצדקה ההלכתית לימי ההווי הכביכול תמימים ועניניים, ומציג אותם בדרך שהוא חווה אותם.

כל חייל שומר תורה ומצוות שמתגייס צריך להבין שהוא עושה מצווה גדולה ומאידך שהוא נכנס למציאות מורכבת ולא פשוטה - במיוחד ביחידות המודיעין המעורבות.

פתרונות קסם כמו "לא נוח לך - התכבד ושב בביתך" הם קצת ילדותיים, המציאות בצבא קצת יותר מורכבת מזה..

יום נעים

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

בנט נושק לפרץ צילום: פלאש 90. הדס פרוש

מרים פרץ: "יש לי לב אחד שנשבר שלוש פעמים. עם הלב הזה יצאתי אל עמי"

קרא עוד