בשנים האחרונות ישנה עליה מתמדת במספר הגירושין בישראל. כך על פי דו"ח בתי הדין הרבניים לשנת 2016 שהתפרסם השבוע. מהנתונים שהוצגו בדו"ח מתברר גם שמספר המקרים של סירוב-גט במדינה עולה. את זאת לומדים מתוך נתוני העליה באחוזי הפעלת הסנקציות כנגד סרבנים, וגם במספר צווי המאסר שנפסקו נגד העקשניים ביותר מבין סרבני גט המוכנים לשבת בכלא ולא להתגרש, יתר על כן, הנהלת בתי הדין מעידה על נתון נוסף מדאיג. ישנה עליה חדה במספר העגונות שנכללות במקרים הקיצוניים ביותר, בהם הבעלים יורדים למחתרת או בורחים לחו"ל כדי להימנע מנתינת גט לנשותיהם.
פרסום הנתונים של פעילות בתי הדין הרבניים בישראל, ובעיקר המספרים הנוגעים לגירושין, הוא תזכורת לציבור הרחב ולמנהיגיו הרוחניים לערוך חשבון נפש. מכלול הנתונים מעיד על צורך חברתי לנקוט בפעולות לחזק את התא המשפחתי – הן לקראת נישואין והן לקראת גירושין במקרה הצורך.
המגמה החברתית חייבת להיות חיזוק הזוגיות כדי לחזק את שיתוף הפעולה במשך כל מאורעות החיים. ונכון שצעד זה יתבצע לפני הנישואין, בשני מישורים: במישור הראשון, ישנה כיום התפתחות מבורכת של אנשי מקצוע וארגונים חברתיים, המציעים קורסי הכנה לחיי נישואין עבור זוגות העומדים להינשא. באמצעות הדרכה מקצועית, בני זוג מבררים את עמדותיהם לנושאים המהווים בסיס לכל תא משפחתי ורוכשים כלים להתמודדות בעת משבר, בתקווה שהכנה ראויה לכל המתחתנים תפחית את מספר הגירושין.
במישור השני, בניית תשתית לכבוד הדדי באמצעות חתימה על הסכם קדם-נישואין למניעת סירוב גט. אמנם אי אפשר למנוע גירושין, אבל אפשר למנוע את ההרס המלווה גירושין כאשר בן הזוג מסרב להתגרש. כך למשל ה"הסכם לכבוד הדדי" קדם-הנישואין, הוכיח את עצמו במספר מקרים כשהביא בעלים שהצהירו שאינם מתכוונים להעניק גט, להגיע להסכם גירושין ולמסור את הגט תוך מספר שבועות מדרישה רשמית של האישה להתגרש.
כאשר בני זוג חותמים על הסכם לפני הנישואין האומר שחס וחלילה במקרה של גירושין, הם לא יוכלו לאמלל את בן הזוג השני בסירוב-גט, הם בונים אימון בינם לבין עצמם. בעצם החתימה הם מדגימים אהבה עמוקה אחד לשנייה ומבססים את כל חיי הנישואין שלהם על כבוד הדדי. השיטות קיימות ומוכנות לשימוש, הן להפחתת מספר הגירושין בכלל והן להפחתת מספר מקרי סירוב הגט בפרט. הבעיה היא שהציבור הרחב עדיין לא הפנים שחייבים לנקוט בצעדים הללו לפני הנישואין.
חלק גדול מהאחריות לבעיה מוטלת על המנהיגים הרוחניים שאינם קוראים בקול רם וברור לבני זוג להכין את עצמם כראוי. הרי אם הרבנים והדיינים היו קוראים לזוגות לפקוד קורס מקצועי להכנה לחיי נישואין (להבדיל מהדרכת כלות וחתנים בענייני הלכה) ולרכוש כלים מתאימים היינו יכולים למנוע גירושין מיותרים. כמו כן, אם הדיינים היו קוראים לזוגות לחתום על הסכמי קדם נישואין למניעת סירוב-גט היינו יכולים למנוע מקרים של סרבנות-גט ואת הטראומה ההרסנית המיותרת הנלווית אליהם.
לפני שנים שמעתי מאחד ממנהיגי הדיינים "ומה יהיה? נהפוך לקבלני גיטין?". כוונתו הייתה שהדיין סבור שתפקידו לשבת בדין ולהכריע בפסק דינו בסכסוכי גירושין. אם לא יהיו סכסוכים וזוגות יגיעו בהסכמה להתגרש, בית הדין הרבני עלול להיות "מחוסר עבודה", כלומר חסר כוח ושליטה לא רק על כל העניינים הנלווים לגירושין אלא על ההכרעה האם על הזוג להתגרש בכלל. הוא אינו מעונין להפוך ל"קבלן" שרק מבצע שרות של סידור גט.
המשמעות של אותה התבטאות היא שהדיין מעדיף שייווצרו סכסוכים בין בני הזוג כדי שהוא יוכל למלא את תפקידו ולהכריע ביניהם. הוא מעדיף לטפל בבעיה הקשה שהתפתחה והחריפה עד לסוף הדרך מלמנוע את הבעיה מלכתחילה. האמנם הדיינים היום מעדיפים תביעות גירושין מול גירושין בהסכמה? אפשר להניח שיענו לשאלה הזאת בשלילה מובהקת. אבל מעצם העובדה שהדיינים נשארים שקטים מול היוזמות שיוצאות מהחברה, ולא יוצאים בקריאה מנהיגותית לציבור למנוע סירוב גט וגירושין מסוכסכים, על ידי השתתפות בקורס הכנה לחיי נישואין ווהן בחתימה על הסכם קדם-נישואין למניעת סירוב גט ולבניית כבוד הדדי, מספר הגירושין וגם מספר המשפחות הסובלות סבל קיומי בגין סרבנות-גט, ימשיכו לעלות.
הכותבת היא חברת 'בית הלל והטוענת הרבנית הראשונה לשרת כחברה בועדה לבחירת דיינים