בשבוע הבא יתקיים כנס "עין בעין" תחת הכותרת "הכנס המרכזי של רבני הציונות הדתית". לאור פניות רבות שקיבלנו סביב הנושא אנסה בכמה מילים לנסח דילמה פנימית שעלתה בתוכנו.
ראשית, ברור לכולם שכוונות טובות עומדות מאחורי היוזמה לכנס זה אשר בא ליצור התדיינות חשובה בין רבנים בציונות הדתית. אף על פי כן, עברו דרכנו שתי ביקורות ביחס ליוזמה זו:
א. אין שום ייצוג ל- 50% מהציבור הדתי, הלא הוא הנשים - רבניות ומורות הלכה.
ב. מתוך צוות ההיגוי, יצוגו של רבני האגף המתון בציונות הדתית, הינו קטן ביותר ביחס לחלקו.
בדיונים פנימיים וברשת החברתית עלו מספר הצעות ואנסה לדחותן אחת לאחת:
1. "נארגן כנס רבנים ורבניות חלופי אשר בו יינתן ביטוי אמיתי לכלל הציונות הדתית" - זה חלום יפה, אך לעולם, כנס אחדות יכול להיות מאורגן רק ע"י הצד החרדי לאומי ואז הצד המתון מצטרף. להיפך זה לא יקרה: הצד החרדי לאומי לא יגיע לכנס שיוזם הצד המתון.
2. "נפנה ונבקש שיצרפו רבניות" - כבר פנו וביקשו והתשובה היתה שלילית. זו בדיוק נקודת המחלוקת בין חלקי הציונות הדתית ומי שמתנגד לכך מטעמים הלכתיים (בעיניו) לא יוותר בגלל שלום בית.
3. "נודיע שהרבנים שלנו לא יבואו ונחרים את האירוע" - וכך נזכה גם אנחנו להיות בשורת המחרימים שאנו יוצאים כנגדה כל הזמן על עצם החרמת עמדה שאינך מסכים לה. זו לא דרכם של חכמי בית הלל אשר ידעו להציג את מכלול הדעות ולהיות נוחים, ובגמרא אף כתוב "ועלובין".
4. "נפנה להליך משפטי שהרי האירוע, החד מיני, ממומן בידי משלם המיסים" - במעשה שכזה אולי ינטל תקציב גדול מן האירוע, אך למעשה, חומת שנאה גדולה תחצוץ בין אגפי הציונות הדתית, והשינוי המיוחל בדמותן של רבניות יתעכב לעוד שנים רבות. פעולה כזו תיצור אפקט בומרנג, מעבר למתח שזה יצור ביחס למוסדות המדינה.
לאור כל אלה, צר לי לאכזב כמה מחברי לרשתות החברתיות אשר ביקשו לפעול בנחישות רבה מידי. במקרה זה, הנכון לדעתי הוא לפעול בדרכים של שכנוע והסברה. בדרכים של שיח על ההלכה, חיבורה למציאות וחידוד גבולותיה. אנו בעיצומו של תהליך ארוך אשר מתרחש בציונות הדתית ביחס למעמדה של מנהיגות נשית.
זה קורה גם באגף החרדי לאומי אשר מאמץ גם הוא, דברים שעד לפני מספר שנים היו נחשבים (לשווא) כאסורים. דברים שמייסדי נאמני תורה ועבודה היו צריכים להילחם למענם לפני 30 שנים, בדבר מנהיגות נשית במועצות דתיות, הפכו כמעט למובן מאליו. זה הזמן להביע את עמדותינו, להביא טענות הלכתיות ולהשתמש במיטב הכלים הבית מדרשיים.
אני בטוח שהרבנים בדיוניהם, יהיו קשובים לקול זה, והזמן, במקביל לבירור ההלכה הציבורי, יעשה את שלו.
הכותב הוא מנכ"ל תנועת נאמני תורה ועבודה