לפני שבוע בן 17- ערבי מוסלמי ניסה לרצוח שני יהודים תושבי קרית ארבע, דוד הרמתי ואבן העזר הולרינג. איכשהו הוא יצא חי ואושפז באחד מבתי החולים הטובים בארץ- הדסה עין כרם. המחבל פונה ע"י כוחותינו לקבל טיפול רפואי מהטובים בארץ. הוא חי כשמאחוריו 2 אנשים פצועים ומדממים, כאשר האחד פצוע קשה ביותר.
איך המחבל נותר בחיים, וכיצד פונה לקבלת טיפול רפואי? כיצד ישנה דממה ולא צעקה רמה הבוקעת רקיעים סביב מחדל מזעזע זה... כיצד באותה מחלקה נמצאים הרוצח והקרבן. איך הדעת סובלת בלבול מערכות כזה?! הרוצח והקרבן יחדיו מטופלים..
דממה.
לפני כשנה וארבעה חודשים רצח בן 17 אחר את בתי הלל יפה אריאל. רצח לאור יום בקרית ארבע. למזלנו באירוע זה המחבל לא יצא בחיים וזאת תודות לתושיית אנשי כיתת הכוננות שוקי גלבוע והרב חנוך כהנא שפרצו לבית והרגו במקום את המחבל.
כעת, כעבור מעל שנה שני והלוחמים זוכים לתעודת הערכה ממח"ט יהודה והכרה שפועלם היה הכרחי, ראוי לגבורה ומנע את הרחבת האירוע רצח חפים מפשע. מפגש ההוקרה יתקיים ביום ראשון ויהווה עבורנו סגירת מעגל.
ההוקרה הזאת, ראוי שתתנופף בכל מקום כעדות לכך שהחוסן הלאומי שלנו עדיין תקין ולב האומה פועם נכון. כל מחבל הנכנס ע"מ לרצוח חשוב שידע שאין מצב שהוא יצא חי- רק אמירה כזאת תשאיר את ההבחנה הברורה בין טוב לרע ותמנע בלבול וקריסת המערכות.
כל לוחם או אזרח בעל אומץ וגבורה שזוכה להרוג מחבל רוצח ראוי שיועלה על נס ויזכה ליחס של גיבור. במקביל אין צורך לומר שחובה עלינו להאבק למען עונש מוות למחבלים בכל מקום ובכל מצב. חברה שאינה מצליחה להעניש רוצחים כאלו, ומאפשרת להם טיפול וחיים, נדונה לניוון מוסרי. חברה שמאפשרת זרימת כספים למשפחות הרוצחים, אינה הורסת לחלוטין בתים של הרשעים, מטפלת וחסה על בני הרוצחים- דינה לכיליון רוחני.
אנו תקווה שההוקרה בשני הלוחמים תהיה נקודת אור קטנה בברור יסודי והכרחי זה של מאבק למען הזכות הבסיסית לחיים בארצנו.