עיני הציונות הדתית בירושלים נשואות לבחירות הקרובות בעירייה. כולם רוצים לראות מה יעשה ניר ברקת - והאם משה לאון יעמיד את בחירתו לראשות העיר בשנית הרבה שואלים את עצמם האם מאיר תורג'מן שכזכור היה שותף במפד"ל וכיום מייצג פלג של הליכוד הוא באמת מועמד אלטרנטיבי לראשות העיר
ויש גם את השאלה כלפי אריה קינג ודב קלמנוביץ - מי יהיה הראשון ומה הם יעשו כאשר בבית היהודי עברו לתמוך בחגית משה - איך תפעל מפלגת האיחוד הלאומי מול סניף הבית היהודי כאשר היא יותר מזוהה עם דב ואריה זו שאלה מרתקת שתשובה עליה עדיין אין.
בבחירות לסניף מפלגת הבית היהודי בעיר נבחרו בשלושת המקומות הראשונים - חגית משה, הרב איתן אייזמן ודוד אטיאס - כולם בעלי עשייה בתחום החינוכי והחברתי אך הם מעל גיל ה-40. צעירים ברוחם אך לא בגילם.
הדבר הכי משמעותי שאולי מתפספס וצריך לדבר עליו הוא - איפה האקטיביזם של הצעירים בציונות הדתית, עד כמה הוא בא לידי ביטוי בבחירות?
הצלחות של צעירים במועצות אזוריות ומקומיות יחד עם עיריות הן סיפור שהולך ותופס תאוצה. די לראות את יוני שטבון שמתמודד בנתניה כדי להבין שצעירים מובילים הם לגמרי בעניינים. כך גם עם עמיעד טאוב שייצג את הבית היהודי במודיעין. גם במקומות נוספים צעירים הופכים לדבר הבא.
לא בכל הערים הצליחו צעירים להתברג במקומות גבוהים לקראת הבחירות - ברעננה חזר לעניינים נציג ותיק וכך גם בפתח תקווה.
בירושלים, לפי מה שסקרנו בתחילת המאמר, לא הוזכר אף נציג או נבחר ציבור פוטנציאלי צעיר. כולם ותיקים כולם מנוסים ומכירים את המערכת הציבורית. ישנו נציג אחד צעיר חובש כיפה סרוגה - אלעד מלכא. חבר ועד מנהל בתנועת "התעוררות" שכידוע החליף את חנן רובין שגם הוא כדתי וצעיר נבחר למועצה.
פה צריך להגיד משהו על "התעוררות" – "התעוררות" כתנועה נולדה מאקטיביזם צעיר על ידי עופר ברקוביץ. לאחר השחרור מהצבא עופר הקים תנועה, ובגיל 25 נבחר למועצת העיר ירושלים. כיום לאחר עשר שנים עופר עומד בראש התנועה, כשיחד איתו עוד שלושה נבחרים - עינב בר בת ה-31, אלעד מלכא בן ה-35 ויואב ייבין בן ה-32 - כולם צעירים יחסית לגילאים של נבחרים אחרים.
התעוררות לקחה על עצמה מאז ימי עופר ועד היום את תיקי הנוער והצעירים בעיר, והענייניות שבה הם פעלו מול מגזרים שלא שייכים אליהם בנושא נוער וצעירים היא חשובה כדי להבין שיש להם השפעה על האקטיביסטים הצעירים, ובהם גם הדתיים הלאומיים. לשכות חברי המועצה שלהם היו פתוחות תמיד לצעירים בכל נושא ותחום ללא בדיקת רשימת המתפקדים או הקשרים במיינסטרים הפוליטי.
חשוב מאוד לציין - אין משכורת לחברי מועצה שאינם סגנים, וכידוע צעירים דתיים לאומיים מתחתנים יחסית מוקדם. איך אפשר לשלב עבודה ציבורית שוחקת מבלי משכורת דשנה או סבירה? כיום ישנם יזמים רבים ועצמאיים שיכולים להשתלב במערכה הציבורית ואליהם בעיקר המאמר פונה.
שאלת השאלות שהציבור הדתי לאומי צריך לשאול היא: האם המפלגות הדתיות לאומיות, כולל אלו משה לאון ומאיר תורג'מן, יצליחו להעמיד אקטיביסטים צעירים למועצת העיר?
הנציגים הנוכחיים עבדו בעיקר מול המיינסטרים, אבל המיינסטרים לא בהכרח מייצג את תושבי השכונות ואת הצעירים. נושא בתי הספר וצביון השכונות הוא נושא חשוב אך שולי בחוויית הצעירים והנוער, שאותם מעניינת תנועת הנוער, התרבות הדתית, העשייה החברתית והזהות שלהם.
נכון להיום ישנן שמועות שחגית משה מחפשת אחר מועמד צעיר שיהיה מספר 2 שלה. משה ליאון על פי השמועות לא מעוניין בנציג דתי נוסף יחד איתו, ואריה קינג ודב קלמנוביץ' עוד לא הודיעו חד משמעית על ריצה משותפת או על המסגרת בה ירוצו.
יש לציין שכל הנבחרים עשו ועושים דברים טובים למען העיר, אבל בנקודה הזו רק "התעוררות" מהווה נכון להיום קרש קפיצה לצעירים אקטיביסטים בשלל התחומים המוניציפליים.
צריך להזכיר כי בבחירות המוניציפליות אפשר להצביע כבר מגיל 16 ולא 18 כבבחירות הכלליות, ולכן רק מי שהצליח או יצליח לדבר אל הצעירים יוכל להגיד - עתיד ירושלים לנגד עיניי. מי שיפתח את לשכתו ומפלגתו לאקטיביזם צעיר יצליח לייצר שינוי בשיח המפולג והעייף שהיינו עדים לו עד כה בירושלים.
נפתלי בנט אמר "משהו חדש מתחיל", והצליח לאחד סביבו את הציונות הדתית. כרגע מחפשים הצעירים בירושלים משהו חדש ומרענן שיאחד אותם.