חדשות כיפה

"הרי את מגורשת לי כדת משה וישראל"- על קורבנות הסרבנות

שני קשיים מרכזיים עומדים בפני אשה הסובלת מאלימות: הבדידות ותחושת היעדר השליטה על החיים. בצעד האמיץ, אותו נקט בית הדין הרבני הגדול בשבוע שעבר- יש מענה לקשיים אלו

Shutterstock

Shutterstockצילום: Shutterstock

הדברים שבין קידושין לגירושין. לא נאה הדבר שצמד מילים שכזה מופיע בשורה אחת. קידושין- התחלה של דבר מופלא, בניית תא משפחתי על פי המסורת היהודית. וגירושין- שהן סיומו הפורמאלי של קשר זה. מה העניין? בפשטות:
את ההחלטה בדבר הקידושין מחליטים הגבר והאישה, אך ההחלטה בדבר הגירושין נתונה ע"י אחד -הגבר.

"הרי את מקודשת...."? "מקודשת, מקודשת, מקודשת..."

להיות מקודשת? מה המשמעות של מילה הזו? מה המשמעות של קדושה על ידי "חופה וקידושין"? פשוטו כמשמעו, קשר זה הופך את האישה- לקדושה. דבר קדוש כפי שאנו מכירים בתחומים אחרים מהחיים היהודים שלנו - הוא דבר שראויים להיזהר בו, להקפיד בכבודו, ולהישמר מפני חילול כבודו והפיכתו לדבר חול.

אז מהי אם כן אותה ה"קדושה"? דבר נבדל? ייחודי? זהו מושג מופשט וטעון, בעל פנים רבות, ואמונות שונות ומגוונות. אז אולי איננו יודעות להגדיר במדויק את המושג "קדושה", אך ללא קושי ניתן להבחין מהי אינה קדושה: אלימות מינית או פיזית, התבוננות בנשים אחרות ובמראות אסורים. ביטויים פוגעניים כלפי גוף האישה, אדישות, קרירות ושרירות לב.

מה קורה כשאין קדושה? אין קידושין. כאשר האדם שבחר לקדש אישה גורם לה לחילול הגוף והנפש, הקידושין אינם תקפים במובן הרוחני שלהם. הקדושה מתה ואיתה גם מוסד הנישואין.

אישה הרוצה להשתחרר מקשר שקדושתו מתה אינה יכולה, כיוון שה"גט" הוא אינו חוזה שנערך בין שני צדדים, אלא מדובר במעשה חד-צדדי מצידו של הגבר. הפשע הנבזה ביותר שניתן לעשות לאישה היא להחזיקה בשבי תחת חוזה קידושין שאינו קדוש כלל. העוול שנעשה לאישה זו הפוגע באופן תדיר ויום יומי בחייה, ועתידה - הוא פשע שאין שני לו.

הקהילה ככלי לשינוי חברתי

בשבוע שעבר געשו הרשתות החברתיות בדבר ה"שיימינג" החברתי כפתרון יצירתי למסורבות הגט.

זה עבד במקרה של מסורבת הגט מגוש עציון, שם השיימניג הועלה לרשתות החברתיות מצד אחד מאנשי הקהילה ביישוב שלא יכול היה לשאת עוד את הצער והעוול המתמשך של המסורבת. השבוע, בעקבות פרשת עודד גז, נקט בית הדין הרבני בצעד חריג ואמיץ ופנה בעצמו לשיימינג ברשתות החברתיות. הוא נתן תוקף הלכתי לכך מטעמו. ואנחנו, כולנו תקווה שהתקדים יועיל למסורבת הנוכחית, ואולי יהווה ארכיטיפ לכל מסרבות הגט באשר הן.

שני קשיים מרכזיים עומדים בפני אשה הסובלת מאלימות: הבדידות ותחושת היעדר השליטה על החיים.

הבדידות, מקורה בבושה ובתחושת אשמה ואולי אף אחריות של האישה למצבה וגורלה. נשים רבות מספרות כי תחושת "הלבד" היתה קשה עבורן מנשוא, אף יותר מהאלימות המזעזעת ככל שתהיה. החברה גורמת לאישה לסבול לבד ובשקט כאילו זוהי בעיה פרטית ואישית ולא תופעה חברתית נפוצה ורחבה.

תחושת היעדר השליטה מתכתבת עם תחושת חוסר האונים לכל אורך תהליך ההתמודדות של האישה עם האלימות שבחייה. למן היציאה מהבית ובעצם ניתוק רצף ושגרת חייה בכל התחומים (תעסוקה, לימודים, מגורים, ילדים וכו'), חקירות משטרה היכולות להיות אלימות לא פחות ממציאות החיים אותה היא חפצה לעזוב. ואולי הקשה מכל- התלות בבעל ובבית הדין הרבני על מנת לצאת לחופשי.

בצעד האמיץ, אותו נקט בית הדין הרבני הגדול בשבוע שעבר- יש מענה לקשיים אלו. בעצם הוצאת סיפור קשה זה של עיגון אל הקהילה הרחבה, אנו מוצאות פנייה רחבה אל הקהילה. האשה הסובלת מאלימות אינה צריכה להתמודד לבדה, היא אינה מקור הצרות והסבל. יידע המעגן, כי קהילה שלמה עומדת מאחורי האשה, תומכת בה ומגנה אותו ואת מעשיו. תוקפנות זו, הבאה לידי ביטוי ע"י סירוב לשחרר את האשה מהמערכת הזוגית האלימה, אינה נשארת רק בין האיש לאישתו. תוקפנות זו מופנית כעת לכלל הקהילה, אשר אומרת ללא חשש: "לא נסבול התנהגות כזו בקהילתנו!"

ללא ספק, צעד זה מביא גם להחזרת תחושת השליטה לידי האישה, לא עוד חוסר אונים, אלא עמידה איתנה על זכויותיה והוקעת המתנהג בדרך זו.

אך, הקהילה עדיין אינה מגוייסת במלואה. החשש לעשות שיימינג על נושא רגיש ואינטימי כמו זה הוא לא נעים בלשון המעטה. מה גם שחונכנו על ערכי הצניעות ושמירת הלשון והפסוק "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא, י"ט, ט"ז) לא יכול שלא להדהד לפני שעושים "שתף" לפוסטים מסוג זה.

אז נכון, בתורה ישנו איסור לכך, אך המשך המשפט מעיד כי פירוש המושג רכילות בתנ"ך שונה מכוונת הרכילות של ימינו, כיוון שהפסוק ממשיך "לא תעמוד על דם רעך". האינטימיות שבזוגיות, החששות בדבר מה יגידו אם אקח חלק במאבק נגד חבר קהילה והפחד לא להוציא שם רע לאדם - מדירים לעיתים אנשים רבים וטובים מלהשתמש בכוחם הקהילתי לנדות את הסרבנים מהחברה. אך מהמשך הפסוק, ראוי שנהיה למדים כי "לא תעמד על דם רעך" - מצווה עיקרית וחשובה שעניינה עזרה לזולת, בעיקר כאשר הוא נתון בצרה.

האחריות החברתית שלנו כלפי מי שנמצא בעמדה מוחלשת לא יכולה לתת לנו להתעלם אלא לפעול במלוא המרץ כנגד תופעה מכוערת שכזאת.

בית הדין צדק בפנייתו לערוץ זה, בבחינת "למען ייראו ויראו".

מי ייתן, וצעד נחרץ וקשה זה יעורר ספק בליבו של מי ששוקל לנקוט בסחטנות ובאלימות כזאת.

אנו תפילה, כי לא תעמוד בפני בית הדין ההתלבטות האם להשתמש בנשק זה במקרים עתידיים. אך בטוחות אנו, כי במידה ואכן יתגלגל לפתחו של בית הדין, מקרה דומה, ידע בית הדין כי הקהילה הרחבה עומדת מאחוריו ומגבה את החלטתו, קשה ככל שתהיה.

חובה עלינו לפרוץ את מסך השתיקה האופף את תופעת סרבנות הגט ואלימות במשפחה בחברה הדתית ובכלל.

"לא תלך רכיל בעמיך, לא תעמד על דם רעך, אני ה'. לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא..."

בת שבע פיק היא עובדת סוציאלית
לירז לוי לדל היא סטודנטית לתואר שני במחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן
הכותבות חברות פורום נשות הבית היהודי

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר