הרב שרלו על הכרזת טראמפ: "לא נבחר לי לנפול ממצוקת המצור"

אינני יכול להסתיר את שמחתי מחד גיסא, ואת מצוקתי מאידך גיסא, על ההכרזה הזו.
השמחה היא על הדבר הפשוט ביותר שהיה אמור להיות כבר מיום הקמת המדינה, והוא לא רק הכרה במדינת ישראל, אלא גם הכרה בירושלים כעיר הבירה. זהו הדבר הפשוט ביותר, וטוב שהוא מגיע, גם אם זה לאחר שבעים שנים.
המצוקה היא כפולה: ראשית, הסכנות הגדולות ושפיכות הדמים שעלולה להתפרץ מהכרזה זו, כמו גם "תג המחיר" שלה כלפי טראמפ עצמו: איזה מחיר כבד הוא ידרוש בסופו של דבר, ואין מתנות חינם.
מול מצוקה זו אני פונה לשולחן ערוך או"ח רכד, ד ולומד הלכה:
מברך על הטובה הטוב והמטיב, אף על פי שירא שמא יבא לו רעה ממנו, כגון שמצא מציאה וירא שמא ישמע למלך ויקח כל אשר לו...".
לאמור: עכשיו עת הברכה. ואם תתפתח ממנה רעה – ניאלץ להתמודד עימה בשעתה. יכול להיות שצפי השחורות טועה, יכול להיות שהוא צודק, אולם הדבר אינו מונע מאתנו לשמוח כעת.

מצוקה שניה היא העובדה שהכרזה זו באה מדמות מנהיגות בעייתי מאוד של נשיא ארצות הברית.
המצוקה הזו מזכירה מאוד את שירה של רחל, כשאני מדגיש את השורות האחרונות:
יוֹם בְּשׂוֹרָה

בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הָאוֹיֵב הַנּוֹרָא
אֶת שֹׁמְרוֹן הֵבִיא בְּמָצוֹר;
אַרְבָּעָה מְצֹרָעִים לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרָה.
לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרַת הַדְּרוֹר.

כְּשֹׁמְרוֹן בְּמָצוֹר – כָּל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ,
וְכָבֵד הָרָעָב מִנְּשׂא.
אַךְ אֲנִי לֹא אֹבֶה בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּה,
אִם מִפִּי מְצֹרָע הִיא תָבוֹא.

הַטָּהוֹר יְבַשֵּׂר וְגָאַל הַטָּהוֹר,
וְאִם יָדוֹ לֹא תִמְצָא לִגְאֹל –
אָז נִבְחָר לִי לִנְפֹּל מִמְּצוּקַת הַמָּצוֹר
אוֹר לְיוֹם בְּשׂוֹרָה הַגָּדוֹל.

הכרזתו של טראמפ אינה בשורת גאולה, אולם השאלה העקרונית היא האם אנו אכן דוחים בשורה טובה "אם מפי מצורעים (כדימוי) היא תבוא", או שבניגוד לרחל – לא אנחנו מכתיבים מהיכן תופענה הבשורות הטובות, בדיוק כפי שלא אנחנו הכתבנו כיצד תבוא בשורת הקמת מדינת ישראל, אלא אומרים "מאת ד' הייתה זו היא נפלאת בעינינו", ומבינים כי דרכה של ההשגחה לגלגל בשורות טובות לפי תוכניות אחרות לחלוטין מאלה שצפינו....