"אבל למה אני צריכה להיפגש עם חוקר כדי להתחתן?" שאלה אותי בטלפון בחורה צעירה; קולה חנוק מדמעות. "את לא" השבתי, והסברתי לה שבכל הנוגע לממסד הדתי - ידה של מערכת החוק לא תמיד על העליונה. במקרה של אותה בחורה, הרב המקומי לא הסתפק באישורי היהדות שהחזיקה והפנה אותה, תמורות תשלום של מאות שקלים, לחברו, חוקר יהדות פרטי, כתנאי לרישומה לנישואין.
על פי סקר מדד השחיתות העולמי שהתפרסם בשבוע שעבר, הציבור הישראלי תופס את הרבנות והמשרד לשירותי דת כגוף השני הכי מושחת במדינה, כשלפניהם, במקום הראשון, מדורגות המפלגות. בעולם המצב דווקא הפוך; במרבית המדינות מוסדות הדת מדורגים בתחתית סולם השחיתות.
בעוד שישנם רבנים רבים המשרתים את הציבור נאמנה ומעוניינים לשפר את השירות הניתן ברבנות, ניתן למצוא רבנים אחרים אשר מנצלים את הפרצות במערכת על מנת לנהוג לפי רצונם. כשמדובר בממסד הדתי, מערכת אכיפת החוק מדירה את רגליה, וכך, רבני ערים נבחרים לכל החיים, קובעים לעצמם את הגדרות התפקיד ואת גבולות הסמכות שלהם ולעולם אינם נדרשים לתת דין וחשבון לציבור אותו הם אמורים לשרת. הציבור, למעשה, תלוי בחסדי הלב של הרב המקומי.
יש כאלה שגם ממש מנצלים את תפקידם לרעה; מתבטאים נגד רשויות החוק, כופים גישה הלכתית מחמירה, מקדמים מקורבים ומפלים גרים ועולים. נדיר שהם נדרשים לתת על כך את הדין. ובכלל, אם הרב הראשי האשכנזי היוצא ואחד המועמדים המובילים לתפקיד הרב הראשי הספרדי הבא נמצאים תחת חקירה משטרתית, נדמה כי הגוף אשר אמור להיות המזוהה ביותר עם ערכי המוסר שלנו נמצא בתהליך ריקבון חמור. למה?
אולי התשובה נמצאת בתהליך בחירת הרבנים שאנו עדים לו בימים אלה. על פי היקף הקמפיין הציבורי לרבנות הראשית ניתן היה לחשוב שהציבור כולו עומד לבחור בעצמו את הרבניים הראשיים. בפועל, רק 150 נציגים זכאים לבחור. מתוכם, 80 הנם רבנים המכהנים בתפקידים בתוך הממסד הדתי; רק 5 הם חברי כנסת ו-2 הם שרים. אם סופרים גם ראשי ערים ומועצות מקומיות ואזוריות, מגיעים סך הכל ל-42 נבחרי ציבור. פחות משליש. מבין החברים הנותרים, ראש הממשלה ממנה 10 והרבנים הראשיים 10 נוספים. אם הסתבכתם בחישוב, אתם לא לבד; יש מי שמעדיפים להשאיר את הדברים כמה שיותר מעורפלים וקשים למעקב, שכן מדובר במשחק של מקורבים, יד רוחצת יד. בסופו של דבר, העדר השקיפות וההגינות מחלחל למטה ומוטמע בכל המערכת.
חבל. רוב אזרחי מדינת ישראל היהודים מעוניינים להתחתן ולהקבר באופן מסורתי על פי ההלכה היהודית. המפגש עם שרותי דת נגישים ומכבדים היה יכול להיות מלא במשמעות חיובית, דתית, רוחנית וחברתית, תוך חיבור בין ההוויה הישראלית לשרשרת הדורות של העם היהודי. במקום זאת, המפגש עם שרותי הדת מלווה פעמים רבות בתסכול, בלבול וכעס, ויעידו על כך אלפי הפניות המציפות את מרכז הסיוע של 'עתים', של אנשים שנתקלים בקשיים ולא מוצאים מענה למצוקתם.
אין עוררין על כך שצריך לתקן את המערכת, אך מינוי רב כזה או אחר אינו מספיק. תיקון אמיתי מחייב בדק בית, "ניקוי אורוות" ושינוי התהליכים מן הקצה אל הקצה. יש לאפשר לציבור להשפיע על בחירת הרבנים הקובעים את אורחות חייו, וכן להתאים את אופי הרבנות לצרכי האוכלוסייה וליצור הליכי בחירה שקופים וגלויים.
בינתיים, כל עוד נבצר מהציבור לקיים את ההוראה "עשה לך רב", הסקרים מלמדים אותנו שהממסד הדתי מסייע, לצערנו, לעם ישראל לקיים בהקפדה יתרה אמירה אחרת במסכת אבות: "שנא את הרבנות".
הכותב הינו ממונה על המדיניות הציבורית והמשפטית בעמותת 'עתים', המסייעת לנתקלים בקשיים מול הממסד הדתי