הכירו את שרה: מסורבת גט שקופה

למרות שבמשך 30 שנה היא חיה בנפרד מבעלה, שרה (שם בדוי) מעולם לא נחשבה מסורבת גט. מדוע? לדברי עו"ד בתיה כהן מדובר בצמד מילים מתעתע שמהלך קסמים על הדיינים: "שלום בית"

חדשות כיפה עו"ד בתיה כהן 21/01/18 16:39 ה בשבט התשעח

הכירו את שרה: מסורבת גט שקופה
הפגנה נגד סרבנות גט, צילום: מבוי סתום

שרה (שם בדוי) קיבלה היום. חלקכם אולי מרימים גבה מרימים גבה ואומרים שזוהי אינה חדשה המצדיקה פרסום, אך במקרה של שרה זוהי חדשה מרעישה, מכיוון שהיא הייתה מסורבת גט במשך 30 שנה.

 סיפורה של שרה מתחיל כמו כל סיפור אחר בו יש שבר בחיי הנישואין ואחד מבני הזוג פונה לבית הדין הרבני, בידיעה כי זוהי הערכאה היחידה בישראל בה ניתן להתגרש.  

כאשר שרה החליטה כי היא אינה רוצה עוד את החיים הקשים במחיצת מי שהיה קרוי עד הבוקר "בעלה", היא עזבה עם ילדיה את ביתם והחלה את מאבקה לקבלת הגט בתקווה, שהתבדתה, כי בית הדין הרבני יעזור לה.

לאחר חמש שנות מאבק משפטי להוכיח כי היא זכאית לכך, פסק בית הדין הרבני הגדול כי אין לחייב את הבעל בגט ובית הדין הרבני האזורי סגר את תיק הגירושין. שרה שנואשה מלקבל את גטה, הלכה "לעשות לביתה". היא גידלה את ילדיה לבדה, ללא שהבעל, שכה רצה "שלום בית", התקשר או אף התעניין בשלומה או בשלום ילדיהם אפילו פעם אחת.

וכך עברו להם 25 שנה בהם בני הזוג היו נשואים על הנייר, אך לא חיו יחד. לפני כארבעה חודשיים, החליטה שרה כי היא מסוגלת להיאבק שוב להשגת חירותה. ילדיה של שרה בגרו, נישאו ועזבו את הבית והיא החליטה שעתה היא תשוב ותדרוש את גטה. שרה, כמו רבות אחרות במצבה, התדפקה על דלת הארגון שלנו (מבוי סתום), וביקשה את עזרתנו.

בתחילת הדיון בבית הדין הרבני בנתניה, כאשר נשאל הבעל האם הוא מוכן לתת גט לשרה לאחר זמן כה רב בו הם אינם חיים יחד, השיב הבעל כי הוא מעוניין בשלום בית, אך הפעם נענה בצחוק רועם מפי הדיינים, ובלית ברירה, כאשר הבין כי הוא אינו מקבל עוד את גיבוי בית הדין, נתן גט.

אבן ירדה מעל ליבי ושמחה רבה אחזה אותי, אך שמחה זו מהולה בעצב רב.

כמעט מידי יום אנו מקבלות פנייה מאישה, אשר סיפורה אינו הגיוני והעוול אשר נעשה לה בבית הדין גדול מנשוא. אילו רק היו דייני בית הדין משכילים לראות מבעד למסך הערפל של המילים "שלום בית", בהם משתמשים כל סרבני הגט כשיטה לעיגון הנשים כשבעצם הם מחזיקים ברשעות ובאכזריות את חירותה של האישה, אולי היו נוהגים אחרת.

אילו רק לא היה בית הדין מתיש את הנשים עד אשר נגמר כוחן להמשיך ולהיאבק למען זכותן הטבעית, היו נשים אלו זוכות לחיים חדשים, טובים יותר.

שרה לא קיבלה את גטה במשך 30 שנה, אך שרה אינה נספרת במניין הנשים המסורבות ומעולם לא נספרה. בחמש השנים הראשונות, היא לא נספרה כי בעלה לא חויב בגט על ידי בית הדין, ובעשרים וחמש השנים שלאחר מכן היא לא נספרה מאחר ותיקה נסגר.

לפני כשנה פרסמה הנהלת בתי הדין הרבניים את מספר מסורבות ומסורבי הגט בארץ וקבעה, כהישג גדול לבית הדין הרבני, כי מספר מסורבי הגט גדול ממספר המסורבות, כאשר מספר המסורבות עמד על 382 נשים.

מבחינת הסטטיסטיקה של הנהלת בתי הדין הרבניים, שרה מעולם לא הייתה מסורבת גט. לצערי אני נתקלת בנשים רבות מאוד, שבדומה לשרה, בית הדין הרבני לא מחייב את הבעל בגט, תיק הגירושין נסגר והנשים ממשיכות בחייהן, כבולות, עד אשר יחפוץ הבעל לשחררם.

נשים אלו הן שקופות, אין מי שיספור אותן. 

הכותבת היא עורכת דין מארגון "מבוי סתום". 

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן