מפלגת האיחוד הלאומי משיקה מצע חדש בנושא דת ומדינה. טרם שנגיע למצע עצמו, יש לברך על כך שמפלגה עוסקת סתם כך, לאו דווקא בתקופת בחירות (אם כי מסתמן שאנחנו לא רחוקים מבחירות), במצעה האידאולוגי.
ברור כי בניגוד לנושאים אחרים שעל סדר היום, נושא דת ומדינה הוא נושא מובהק אשר מפלג את מפלגות הימין, וכך המצב גם בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי. עוד ניכר כי השקת המצע מגיעה על רקע התרחשויות בתחום מצד ארגוני החברה האזרחית כמו השיפוצים של רחבת ישראל המיועדת לזרמים הלא-אורתודוקסיים, הקמת מערך הכשרות של צהר, וחוק המרכולים המפלג.
המצע עצמו נכתב בשפה ידידותית ומאחדת, למרות שהוא מנותק מעמדותיהם של רוב מוחלט בציונות הדתית. יש אף שיגידו שמדובר בניתוק מהתפקיד ההיסטורי של מנהיגי הציונות הדתית לדורותיהם, שביקשו לראות בעצמם את הגשר בין הציבור החילוני והדתי, או כמו שהגדיר זאת ד"ר יוסף בורג – להיות המקף המחבר בין הדתי ללאומי, וניתן להרחיב זאת לחיבור בין הציונות לדתיות, בין תורה לעבודה.
המצע נכתב ברובו בשפה מתגוננת (חיזוק, שמירה, מניעה) – חיזוק שמירת השבת, שמירה על הסדרי התפילה בכותל, מניעת הכרה בזרמים, חיזוק מערך הכשרות, שמירת זהותו היהודית של צה"ל, מניעת חקיקה לזכויות להט"ב. או במלים אחרות – המצע של מפלגת האיחוד הלאומי מוציא עצמו מערכיה של הציונות הדתית כגשר בין הקבוצות באוכלוסייה הישראלית, ודומה יותר לזה של המפלגות החרדיות.
אין בכך הפתעה. לאורך הכנסת ה-20, הפעילות הבולטת של ח"כ סמוטריץ' והשר אורי אריאל בסוגיות דת ומדינה התרכזה בהתגוננות ואף החמרה אפילו ביחס למפלגות החרדיות. הניסיונות התרכזו בהעמקת השסע עם יהדות התפוצות באמצעות התנגדות חריגה למתווה הכותל, הדיפת פשרות בנושא השבת במרחב הציבורי, ניסיון לחזק את הריכוזיות של מערך הכשרות הכושל, ועוד.
מה שבלט בכנסת הנוכחית, וכעת בולט באופן מובהק ביותר הוא חוסר האיזון בתוך סיעת הבית היהודי בסוגיות אלו. מפלגת האיחוד הלאומי נתנה את הטון בסיעה כי ראשי הבית היהודי עברו ממכירת חיסול של שירותי הדת ואחריות לזהות היהודית של המדינה לחרדים בתחילת הקדנציה (ויתור על ראשות הוועדה למינוי דיינים, על המשרד לשירותי דת, על מערך הגיור), לזריקת אחריות מוחלטת לאחרונה, הבאה לידי ביטוי באמירתו של יו"ר מפלגת הבית היהודי השר נפתלי בנט שהוא אינו עוסק בסוגיות דת ומדינה כי יש מי שעוסק בכך (החרדים).
הואקום של ראשי הבית היהודי התמלא בתפיסות קיצוניות ולא מייצגות של מפלגת האיחוד הלאומי, שבאות לידי ביטוי ביתר שאת במצע החדש. המצע מלא בשלילת האחר, מהול בפחד משידוד מערכות נדרש עם קמצוץ של ממלכתיות צבועה שעוסקת בקדושת הממסד על חשבון האזרחים.
ההצלחה היחידה של אנשי האיחוד הלאומי בהחרבת יהדותה של המדינה בקרב אזרחי ישראל היא הפעילות הנמרצת של השר אריאל בכנסת הקודמת נגד מינויו של הרב סתיו לרב ראשי מה שהביא אותנו עד הלום לכמעט חמש שנים של סטגנציה מוחלטת במצב הרבנות. אמון הציבור ברבנות, לפי מדד הדמוקרטיה, הידרדר במהלך השנים האלה מ29% ב2014 ל-20% ב2017. הרבנות קיבלה את האמון הנמוך ביותר מכל מוסדות המדינה.
לקראת הבחירות לכנסת ה-21, אשר ניתן כבר להריחן באוויר, ראוי להם לקברניטי הבית היהודי, ליו"ר המפלגה נפתלי בנט ולמנכ"ל המפלגה ניר אורבך, שיבחנו שתי אפשרויות: חזרה לתפקידה המסורתי של הציונות הדתית, כגשר אמיתי בין אוכלוסיות וכמי שדואגת ליהדות מקרבת ולא מרחיקה. או לחילופין מחיקת המילה "יהודי" משם המפלגה. לפחות כך לא יטעו את ציבור הבוחרים שעלולים לסבור בשגגה שלמפלגה יש קשר לזהות היהודית של המדינה.
הכותב הוא ראש תחום דת ומדינה בנאמני תורה ועבודה.