ההצבעה במועצת העיר ירושלים על סגירת מתחם התחנה עוררה סערה בשבועות האחרונים, שהלכה והתגברה השבוע ונמשכת גם אחרי פרסום תוצאותיה. הפוליטיקאים בעיר הרבו להתבטא בסוגיה והתחרו ביניהם בהפצת הודעות ומסרים בעניינה.
"יש אנשים שהחיים המשותפים בעיר מאיימים עליהם, יש אנשים שרוצים עיר חד גונית שלא מתאימה לכל סוגי האוכלוסיות", הזדעק יו"ר התעוררות והמועמד לראשות העיר, עופר ברקוביץ'. "ההחלטה של מועצת העיר ירושלים לסגור את מתחם התחנה בשבת, מהווה הכרזת מלחמה על הציבור הפלורליסטי בירושלים ועל עתידה של העיר כעיר שמכבדת את כל תושביה", הוסיף מועמד אחר, יו"ר "מצילים את ירושלים", יוסי חביליו.
יחד עם פוליטיקאים חילוניים אחרים התריעו השניים מפני הפיכתה של העיר לחרדית ועלו על בריקדות כדי להציל את "המעוז החילוני האחרון" בעיר, אך לא נדרשו לשאלת הפרהסיה הציבורית בשבת.
מנגד, המשנה לראש העיר, דב קלמנוביץ', וחבר מועצת העיר, אריה קינג, הכריזו כי "השבת חייבת להישמר בפרהסיה" וכי "אין מקום לחילול שבת במרחב הציבורי בירושלים", אך התעלמו מכך שהציבור חילוני עדיין מהווה אחוז גדול מתושבי העיר ומכך שכפיית הדת יוצרת התנגדות ולא עוזרת לקרב רחוקים.
ההצבעה אמש הייתה למעשה בשאלה האם להאריך את תוקף ההיתר החריג להפעלת מתחם התחנה בכל ימות השבוע, ובתוכם גם בשבת - שהפכה לסלע המחלוקת. בתוך כל ההצהרות הבומבסטיות משני צדי המתרס, התעלמו כולם מדבר אחד - תאריך תפוגתו של ההיתר במרץ 2019, כארבעה חודשים לאחר הבחירות המוניציפליות, וזמן מה לאחר כינונה של מועצת עיר חדשה.
מדוע אם כן היה כל כך דחוף להצביע בנושא דווקא עכשיו? מדוע להכניס את העיר לסחרור כבר כעת ולא להמתין עד סמוך למועד פקיעת ההיתר? הקדנציה הנוכחית כבר בדעיכה. מדוע לא לתת למועצה חדשה לדון בדבר ולשקף את תוצאות הבחירות בעיר במבחן פוליטי ראשון לאחר כינונה?
בשנה שבה הפוליטיקאים מנסים לקושש קולות בכל דרך אפשרית, ובעוד רשימת המועמדים לראשות העיר משתנה מרגע לרגע, מחלוקת כמו זו שסביב מתחם התחנה היא הזדמנות מצוינת להשמיע תעמולה, ונדמה שלא לחינם נקבעה ההצבעה דווקא בעת הזאת. אין ספק כי כל הצדדים מרוצים מתסיסתה של המחלוקת סביב המתחם, בלי קשר לתוצאות ההצבעה.