כמדי שנה אנו נדרשות להגיב לנתונים אותם מפרסמת הנהלת בתי הדין , ובכך להיגרר לדיון על כמות מסורבות הגט ומספרי ההחלטות לסנקציות שניתנו בשנה זו, וזאת תחת העיסוק בבעיה האמתית שהנה מעמדן הנמוך של נשים בבתי הדין הרבניים ושלילת חירותן בגירושין.
על כן, עם כל תיאור התייעלותם של בתי הדין כפי שעולה מהדוח, ותיאור מאמצי בית הדין במרדף אחרי בעלים נמלטים, חשוב להדגיש את שורש הבעיה.
המשך הקיפאון ההלכתי, החשש מפני כפיית הבעל למתן גט, מניעת פתרונות יצירתיים כמו הפקעת קידושין ועוד, הם שיוצרים את המציאות בה נשים ממשיכות להיות שבויות לבעליהן, וזאת למרות שקיימים פתרונות הן במישור ההלכתי והן במישור החוקי.
העדות הבאה (מהשבוע החולף) ממחישה יותר מכל, כי התייעלות המערכת, נתוני התיקים ומשרדי חקירות אין בהם ולא כלום מול השיטה המשפטית של בתי הדין כי הנשואים יסתיימו רק על פי רצון הבעל, גם אם הבעל פגועה ראש קשה כמו במקרה זה. (כל הפרטים המזהים טושטשו במתכוון)
חמש שנים שדפנה נשואה לבעל פגועה ראש קשה עקב תאונת דרכים, בני הזוג היו נשואים באושר 15 שנה ולהם בן ובת. כבר שלוש שנים שדפנה מבקשת להתגרש מבעלה ולצאת לחיים חדשים.
בדיון האחרון ניסו הדיינים לעשות ככל יכולתם לשכנע את הבעל, שרמתו המנטלית היא כשל ילד בן 3 ולא ידוע מה מידת הבנתו, להסכים ולתת לה גט.
בעצם הם ניסו לשדלו להגיד את המילה "כן" , אך הבעל חזר שוב ושוב על המילה "לא", לא עזרו תחנוניה ותחנוני בני משפחתו ותחנוני הדיינים. הבעל כמו ילד קטן שחושש לאבד צעצוע יקר, כעס ואמר לא ולא ושוב פעם לא! הדיון הסתיים בכך שהדיינים בקשו דיווח על שינוי במצבו של הבעל והאישה איבדה תקווה.
הנהלת בתי הדין יכולה למנות עוד ועוד חברות חקירה פרטיות, לאיתור הבעלים שנעלמו, אך כל זה לא יועיל אם הבעל ימשיך ויסרב לתת גט. לפיכך כל עוד בתי הדין נמנעים מלהחיל פתרונות המפקיעים מכוחו של הבעל בגירושין או שמקבלים מנגנון הלכתי טרם הנישואין שימנע את המצבים הללו, תופעת סרבנות הגט רק תלך ותחמיר.
וההתייחסות לנתונים עצמם. העליה בכמות המתגרשים מצערת ומדאיגה ויש מקום לפעולה נרחבת ברמה הארצית בתחום "חינוך לזוגויות", באמצעות שרותי רווחה ומשרד החינוך.
יש לשים לב כי לא נמסרו מספר החלטות שניתנו לחיוב גט וכפייה ביחס למספר התיקים הפתוחים במצטבר. מספרי תיקים סגורים אינם משקפים את מספר התיקים בהם התיק הסתיים בגט. ז"א תתכן אישה מסורבת גט שהתיק שלה סגור.
36 בעלים בלבד, לאחר שסרבו לתת גט, טופלו באמצעות סנקציות. כמובן שמדובר במספר קטן ביותר ביחס לכמות הבעלים סרבני הגט, לכן יש להניח כי המדובר בסנקציות קלות יחסית של עיכוב יציאה מהארץ ושלילת רישיון נהיגה ולא בסנקציית מאסר שהוכחה כיעילה.
אכן בתי הדין מתייעלים ומערכת המחשוב ודרכי ההתקשרות האלקטרונים שודרגו מאוד. העובדה כי בתי הדין זכו בכל העתירות שהוגשו נגדם בשנת 2017 מצביע על אי רצון/ אי יכולת מצד מערכת המשפט האזרחי להתערב בהחלטות בית הדין הרבני ולא כי העתירות לא היו מוצדקות והצביעו על עוול.
אין פיקוח חיצוני או פנימי על מחלקת עגונות ועל הקצאת המשאבים שלה, ולא ברור אלו מקרים מטופלים ואלו לא, ועל פי אלו קריטריונים.
הכותבת היא מנכלי"ת ארגון מבוי סתום - למען מסורבות גט