נדהמתי לראות את גילוי הדעת שפרסמו ראשי מכינת עלי הרבנים אלי סדן ויגאל לוינשטיין. בטרם אפנה לגופו של גילוי הדעת אני מבקש לשאול למה??
מה הצורך שראו הרבנים למשוך אליהם בחזרה את תשומת הלב הציבורית ולהחזיר לשיח הציבורי את הביקורת הציבורית לה זכו? אין מחלוקת בדבר איכות בוגרי המכינה ועל היותם בשורה הראשונה לכל משימה. עם זאת ולמרות זאת היו הרבנים סדן ולוינשטיין נתונים לביקורת ציבורית חדה. מישהו מרוויח מהביקורת הזאת? השיח הציבורי השלילי סביבם מועיל למישהו?
נעמיק בדברים. כתבו הרבנים: "תלישת משפטים מניפולטיבית מתוך שיעורים שנאמרו בין כותלי בית המדרש" אני מבקש לשאול: הגשתם תביעת דיבה? אם רבני המכינה אינם יודעים לדייק בשיעורים כך שלא יהיה צורך בפרשנות שלאחר מעשה מוטב שילכו להשתלם בנושא. לכל מוסר מסר ובוודאי לכל מגיד שיעור ראוי שתהיה אחריות מלאה על הנאמר מפיו ולבטח לא אחריות על 'בערך'.
עוד מוסיפים הרבנים: "משפטים שנאמרו בקונטקסט של שיעור תורני באוהלה של תורה שלא היה נכון לומר אותם". ברוכים הבאים כבוד הרבנים לעידן המודרני בתקשורת. היעלה על הדעת שפה אחת לבית המדרש ושפה אחרת מחוצה לו? היעלה על הדעת לחשוב שניתן בימים אלו לשמור על מידע פומבי שלא ידלוף כאשר כל אחד ואחד מאיתנו מחזיק מצלמה באיכות שידור? למרות כל ההערות הציבוריות לא הבנתם שכיכר השוק ניידת ואמונה עמוק בכיס של כל אחד מהתלמידים שלכם?
והשיא בגילוי הדעת מגיע בדברים הבאים: "קצה נפשנו במרדף הנבזי של גורמים תקשורתיים וסייעניהם". רבותיי. קוראים לזה זכות הציבור לדעת. אתם מחנכים רבבות של תלמידים וזה עניין ציבורי מן המעלה הראשונה לדעת את עמדתכם על כל נושא. אגב, למי התכוונתם "סייעניהם"? אלו מתוך המכינה, קרי תלמידכם שחושבים קצת אחרת, ותעדו חלק מהשיעורים? סייענים של מי?
המסקנה הכואבת שלי מקריאת גילוי הדעת הזה היא שזכינו לעוד הוכחה שתמו ימיה של הציונות הדתית. המגזר הסרוג הלך לעולמו ובמקומו חיים ונושמים שני תתי מגזרים:ציונות דתית ליברלית וחרדליו"ת סרוגה. עד שלא נפנים את הפיצול לא נבין איך דמויות רבניות בכירות ששולחות רבים לחזית שדה הקרב מסוגלים ליצור קרבות ציבוריים מעין אלה.
בימים בהם מציינים שלוש שנים לפטירתו של השר לשעבר אורי אורבך מי שסימן לציונות הדתית את התקשורת כזירת השפעה מה הוא היה חושב על גילוי הדעת הזה.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי, מרצה לתקשורת באוניברסיטת בר אילן ומכללת ספיר