"באנו מחונכים מהבית": התקשורת הסרוגה כנועה וצייתנית

אחרי שבוע של ירי בנגמ"ש התקשורתי ימני, הסיפור הוא כבר לא רק נתניהו. איתמר פליישמן מיישיר מבט לחבריו בתקשורת הימנית ודורש מהם להפסיק להיות מנומסים, ולחנך אותו ואת חבריו: "שגעון גדלות כשיביטו ימינה ותסביך נחיתות כשהמבט יופנה לשמאל"

חדשות כיפה איתמר פליישמן 13/08/17 17:44 כא באב התשעז

"באנו מחונכים מהבית": התקשורת הסרוגה כנועה וצייתנית
איתמר פליישמן, צילום: צילום מסך

"זה אומר שיש שלוש מאות שישים וארבעה ימים, שבהם את יכולה לקבל מתנות לא-יום הולדת"
"כמובן" אמרה אליס
"וישנו רק יום אחד שבו את יכולה לקבל מתנות יום הולדת, את מבינה.לזה אני קורא תהילה"
"אני לא מבינה מה זה שייך ל-'תהילה'" אמרה אליס
המפטי דמפטי הצטחק בבוז. "וגם לא תביני כל עוד לא אואיל בטובי להסביר לך.התכוונתי לומר 'הרי לך גלידת פיסטוק''
"אבל המובן של תהילה אינו 'הרי לך גלידת פיסטוק' התקוממה אליס".

הדיאלוג האמיתי לחלוטין הזה מתוך הספר "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם" מתנהל בין אליס, ההיא מארץ הפלאות, רק בספר אחר, לבין ביצה אנושית שיושבת על ראש חומה וידועה יותר בכינויה המפטי דמפטי.
אליס מכירה את המפטי דמפטי משיר ילדים ששמעה, וידעה שהוא מבלה על החומה מפחד-ירידה של המפטי שתזעיק באופן מידי את כל חילותיו של המלך שיאלצו אותו גם ככה לשוב לראש החומה. מיותר.


נראה שאין מדויק מזה כדי לתאר תהליך שקורה לאחרונה בקרב הימין, על החומה כיאה לתפקידם ההיסטורי יושבים העיתונאים ומנהיגי הדעה בני הציונות הדתית, או כאלה שגדלו בה. וביהירות אין קץ מסבירים לנו חסרי הטעם הטוב ו-"חבורת יחצניו של ראש הממשלה וחבריו של שפטל" תהילה אמיתית מהי וכיצד היא תלויה בגלידת פיסטוק.


לא, אין פה רמז על יכולתם המקצועית, הציונות הדתית גידלה כמה מהעיתונאים המצטיינים הישרים והמקצועיים בישראל, גם לא הייתה סיבה להתרגש מהחומה שבה התאהבו אלא שלאחרונה הם החלו לזרוק בליסטראות, לחנך ולהסביר כמה נוראים הם אלו שבחרו שלא להתנחל בראשה.
בהרמוניה מופלאה הם יזמרו על הימין הפחות אצילי, הסגלים, והריקלינים והינון מגלים יעקמו את פניהם בחמיצות ויתמלאו חלחלה והדר מפדלניקי נוכח "הסגנון", "חוסר המקצועיות", "ההתלהמות". 


שגעון גדלות כשיביטו ימינה ותסביך נחיתות כשהמבט יופנה לשמאל. הם יכתבו מאמרים מלאי נרדפות ודאגה לעתיד מעל דפיו של העיתון ששכלל לדרגת אמנות את הדורסנות האלימות והשחיתות המוסרית והטיל פחד ואימה על פוליטיקאים, פקידים, אמנים וכל מי שהעז לא להתיישר עם הקו שהכתיב נוני מוזס, אדם שאת שמו חלקם אפילו לא מעזים לבטא.


הם ישבו על סיר הבשר של כספי השידור הציבורי ויסבירו לנו הנבערים מהי דמוקרטיה וחופש הביטוי. לעתים בסרטון, לעתים בראיון, לעתים במאמר מוזמן מאחד מעלוני השבת. אך באותו הזמן הם יתעלמו מחוסר שקיפות, עשרות מיליונים שזרמו למקורבים ללא פיקוח והתקוממות צפון קוריאנית של מנהליהם מול ממשלה נבחרת.
הם ילגלגו על ריקלין ויפארו את דורון צברי, יסתייגו מאראל סגל ויחתמו על עצומות בעד רביב דרוקר, יבוזו לגלית דיסטל אטבריאן ויראיינו את אלדד יניב. הם משום מה חיים בשלום עם החנינה הגורפת לחברי המחתרת היהודית אבל יימלטו כמו מאש מאלאור אזריה ילדי תימן והמזרח ומשריוני "כדורגלנים". 
יש בהם גם מי שמציע כדורים פסיכיאטריים למי שחושב קצת אחרת.

באחד מנאומיו בכנסת על תקשורת והחופש שלה הזכיר אורי אורבך ז"ל לחבריו במליאה שהדבר החשוב בתקשורת הוא לא מה שמתפרסם בעיתונות אלא מה שהיא בוחרת לא  לפרסם.
רבים מבני הציונות הדתית הבולטים ביותר בישראל היום הם "בניו" של אורי אורבך. מהפכת ההשתלבות שלו הושלמה במלואה.
אבל צריך להתחיל ולהפנים, לציונות הדתית ובניה אין כרגע את האומץ והחרות לפרסם את מה שלא מפרסמים ובאמת להאבק במישהו בתוך מעגל האישים 'החסינים' מביקורת.


המצוקה מובנת. מדובר פה בענייני פרנסה, אבל היא בשום פנים ואופן לא מצדיקה את מסע הזלזול ההוקעה וההתנשאות.
תודה, באנו מחונכים מהבית. לא כיפה סרוגה קלאסי ואנחנו מסתדרים לא רע. אנחנו גם לא באמת מבקשים כלום רק שלא תפריעו.
שבו על החומה כנועים וצייתנים, תהיו מקצועיים תביאו סיפורים רק תפסיקו לכנות אותנו ביביסטים ויחצנים, לשרת את האדונים החשודים שלכם ולטבול בזוהר של אנינות טעם ואליטיזם מפאיניקי. אנחנו נמשיך לבקר, להציק, לשאול, ובעיקר לחשוב מה שאנחנו רוצים רק אל תתפלאו אם גם בפעם הבאה תשארו לבד בסיטואציה דומה לזו שהייתה בנווה דקלים.


או כמו שהסביר המפטי דמפטי לאליס:"כשאני משתמש במילה", אמר המפטי דמפטי בנימה של בוז גלוי, "מובנה הוא בדיוק במובן שבו אני בוחר בשבילה לא פחות ולא יותר"
"השאלה היא" אמרה אליס "אם אתה יכול לכפות על מילים מובנים כל כך שונים"
"השאלה היא" אמר המפטי דמפטי "מי כאן האדון-זה הכל".