ישיבה מיוחדת של ועדת החוץ והביטחון שהתקיימה היום (ד') עסקה בהצעת החוק של ח"כ מוטי יוגב מהבית היהודי, שמטרתה להכיר בסבלם המיוחד של פדויי השבי ולהעניק להם אחוזי נכות קבועים בחוק, סל שיקום וכן הכרה מיוחדת בסבלם. לעת עתה מסרב משרד הביטחון להכיר בפדויי שבי כטראומה ייחודית.
בפתח הישיבה אמר יו"ר הוועדה, ח"כ אבי דיכטר, כי "הדו"ח בעניין פדויי השבי מצמרר. למעלה ממחצית מפדויי השבי סובלים מפוסט טראומה. שיעור הטראומה שלהם הוא פי ארבעה משיעור התמותה אצל מקביליהם במקומות אחרים.
"בהמשך הדו"ח מובא כי פדויי השבי טוענים שעינוי הדין שהם חווים מקרב המערכות, דומה לעינוי בשבי עצמו. זה מצמרר. הצליחו להוציא אותי משלוותי. אם משרד הביטחון לא ייתן תשובות שיניחו את דעתנו, בתוך חודש ימים ועדת חוץ וביטחון תגיש הצעת חוק ברורה בעניין".
יוזם הצעת החוק, ח"כ מוטי יוגב, אמר: "יש מעט פדויי שבי, ואנחנו צריכים לתת להם לסיים את חייהם בשלום. אלו אנשים ששלחנו אותם להילחם ועברו טראומה בלתי רגילה. חלקם סדירים, מיעוטם אנשי מילואים. יש כאן הסכמה רחבה בין חברי הנסת שפדויי שבי צריכים לקבל הכרה ברורה במעמדם כפדויי שבי".
בהצעת החוק נכתב: "מחקרים אחרונים מראם כי מוראות השבי כוללים חשיפה לגודש קיצוני של לחצים חוזרים ונשנים. זו הוגדרה במחקרים כהפרעה פוסט טראומתית מורכבת. מחקרים גילו כי אצל פדויי השבי קיימת עלייה משמעותית בתחלואה, ושיעור גבוה ומשמעותי של יתר לחץ דם, סוכרת, מחלות עור ואלרגיות, סרטן ושבץ".
עוד נכתב בהצעת החוק, כי "פדויי השבי שילמו בגופן ובנפשם למען ביטחון המדינה וקיומה, ועל המדינה מוטלת החובה לסייע בשיקומם וברווחתם".
חבר הכנסת לשעבר, ישראל חסון, שהגיש בעבר את החוק ועמד בראש וועדה בעניין פדויי השבי, אמר בדיון: "פדוי שבי לא צריך להוכיח את הטראומה שלו, כפי שגלעד שליט הוכר כנכה צה"ל. הדברים כבר סוכמו בעבר ולא מתקיימים. פדוי שבי הוא פוסט טראומתי, נקודה.
"זה משפיע על האדם עצמו, על האישה והילדים, ויש כאלה שלא הצליחו להקים משפחה. כל המחקרים הבינלאומיים מוכיחים את זה. ללא הצעת חוק, שום דבר לא יזוז בהליך הביורוקרטי במשרד הביטחון".
אהרן גנוסר, שנשבה במלחמת יום הכיפורים בשבי המצרי בהיותו חייל במוצב "המזח" בחזית סיני, אמר: "עושים בך לינץ', מתעללים בך, זה מלווה אותך לאורך כל הדרך, עד היום הזה".
אביחיל פלד, גם הוא לוחם במוצב "המזח" שנשבה בשבי המצרי, ספג טיל במהלך הלחימה וכשבועיים וחצי לאחר שבייתו, נעתרו המצרים לכרות את ידו הימנית: "היה פחד נוראי ממה שהולך לקרות, כמה זמן תהיה שם, איזה עינויים יעשו לך, אתה משותק מהפחד. אתה מקבל מכות, גם הפצועים וגם הבריאים, ללא אוכל, ללא מים, ללא יכולת להתפנות, עושה את הצרכים עליך ומאבד צלם אנוש, זו הייתה המטרה שלהם".
מנהל העמותה למען פדויי השבי, שלמה ארדינסט, סיפר על חוויית השבי: "הייתי מ"פ במלחמה וראיתי את החברים שלי גוססים. יום יום כיסיתי את החברים ואת החיילים שלי במוצב על גדת התעלה. בחלקם חשבתי לירות כדי לגאול אותם מייסוריהם. בשבי הייתי קשור לא שוכב ולא יושב, עשינו צרכים על עצמנו, איבדנו צלם אנוש".
נציג משרד הביטחון אמר בדיון: "אין חולק שיש פדויי שבי עם פוסט טראומה, אבל יש שאין להם נכות כלל. אנו מתנגדים להצעת חוק אוטומטית להכרה בטראומה של פדוי שבי".
לדבריו, "היו כשלים בטיפול בפדויי שבי בעבר, וכעת המצב השתנה ואלו שהגישו תביעה והוכרו כנכי צה"ל מקבלים טיפול. איננו רואים קשר חד משמעי בין המחלות שעליהן נטען כייחודיות לפדויי השבי כנובעות מעברם כפדויי שבי".