תתחדשו בשירת הבריאה

אבינועם הרש חגג השבוע יום הולדת, רק כדי להבין כי אם אתה מרגיש בגיל הנכון, זה לא באמת משנה בן כמה אתה

חדשות כיפה אבינועם הרש 29/01/13 15:35 יח בשבט התשעג

תתחדשו בשירת הבריאה
Will Clayton-cc-by, צילום: Will Clayton-cc-by

כשהייתי קטן, ציפיתי ליום ההולדת שלי, כמו שמצפים למשיח: עם טבלת ייאוש ואוקיינוסים של ציפיות. אחר כך עם השנים, היחס ליום ההולדת נהיה כמו היחס לשיחות המוקלטות והמעצבנות שקבלנו מהמעומדים לבחירות: אתה יודע שהם יגיעו, אבל רק בא לך שיסתיימו כבר.

אין מה לעשות, מגיל מסוים, יום ההולדת נהיה דבר רציני וכבד, מעין שעון מעורר ביולוגי שמזכיר לך שגם אם אתה בטוח שהמוות הוא ללוזרים ולך בכלל קוראים חיים, אח שלו, כדאי שתתחיל לעשות משהו עם החיים האלו כי הזמן טס וגם לא בכבוד שלו לחכות לאף אחד.

ביום ראשון השבוע בטז‘ שבט, החלפתי מספר (לא שואלים ג'נטלמן בן כמה הוא) נעמדתי מול המראה, הסתכלתי על עצמי ולא הבנתי לאן התנדפו לי עשרים שנה מהחיים. אני, שרק אתמול, גמעתי בשקיקה כל פרק ופרק מ'פרפר נחמד', אני שרק אתמול הייתי בטוח שבאמת אין חגיגה בלי עוגה, רואה מולי בבעתה בבועה של גבר נשוי עם ילד שמסתכל בעצמו כבר ב'פרפר נחמד'. אבל איך? למה?

כבר אני נראה ככה, מבוגר כזה עם דאגות של מבוגרים? תעצרו את הזמן צעקתי למראה, אני רוצה לרדת! הסתכלתי קצת באחת התשובות של 'חברים מקשיבים' שמדברת על עניין היום הולדת:

"בחסידות חב"ד (עפ"י הנחיית הרבי את חסידיו) מתייחסים ליום ההולדת, כראש השנה - אישי לאדם הפרטי. וכמו שבראש השנה תשובה, תפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה. כך גם ביום ההולדת האישי נוהגים להתחזק במצוות אלו".

כלומר כמו שראש השנה הוא מעין השלכה של פצצות תאורה ענקיות שהצבא זורק בחושך בשביל לראות מחדש את המטרה, ככה גם יום ההולדת שלנו הוא הבזק ברק אישי שגורם לנו לחשוב כל מיני מחשבות שלא יוצא לנו לחשוב עליהם ביום יום כי אנחנו עסוקים ברדיפה אחרי הזנב של עצמנו ולמי בכלל יש ראש או זמן לחשוב על שיחת 'חיינו לאן?' כשהחשבון היחיד שמעניין אותנו וחשוב לנו שיהי'ה מעל למפלס האדום נמצא בכלל בסניף של הבנק המקומי.

אז הלכתי לחפש קצת בדידות ושאלתי את הקב"ה: "תגיד, כשהחלטת להביא אותי לעולם לפני לב שנים (טוב נו, אז עכשיו אתם יודעים) מתוך מטרה מאוד ברורה שרק אני אוכל למלא את החלק שלי בעולם הגדול שלך, חשבת שזה מה שיצא ממני? או במילים אחרות, אתה מרוצה מהתעודה שהבאתי לך?".

חשבתי על אחד הפסוקים הכי כואבים שיש בתורה: "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ"

ואיפה הפסוק הזה פוגש את החיים שלי או את השנה האחרונה שהייתה לי. אז לא, לא היו לי רק מחשבות רעות כל היום אבל מצד שני גם לא הייתי בדיוק שיא השלימות ובכלל, איך אפשר לנסות ולשמור על אש הנעורים שבערה בי בגיל התיכון, על הניצוץ הזה שרצה לבלוע את העולם, על הרעב הזה להביא את הגאולה, איך אפשר לשמר אותו גם בעשור הרביעי של החיים?

פעם חשבתי אידיאלים ודברתי שליחות, היום אני חושב 'פמפרס' ומדבר מתוך שינה...

ואז גם חשבתי מה זה אומר שבדיוק יום אחד לפני ראש השנה הפרטי שלי, כל העולם חוגג את ראש השנה לאילנות, את טו בשבט? יכול להיות שגם הבריאה רוצה לתת לי מתנה לכבוד יום ההולדת שלי אם רק הואיל לפתוח את העיניים?

אז התקרבתי יותר קרוב בשביל לשמוע את סוד לחישת העשבים ולנסות להבין איזו מנגינה הולכת לעלות לה משירת הבריאה. הסתכלתי מסביב וראיתי את עץ השקדיה הפורח שהפריח ריחות של אופטימיות וורודה וחשבתי איך רק לפני כמה שבועות הוא נראה כל כך עירום וגלמוד שבור וכבוי.

מתוך כך, נזכרתי גם באסון הכרמל, בהתגלמות הטהורה ביותר של החורבן וההרס, בשחור המדכא והחונק, בעשן הלבן המובס שרק הבליט יותר את עקשנות הצמיחה וההתחדשות המדהימה שהעניק הקב"ה לטבע: ממש כמו פרי שנקרב ונהרס עד שנופל מתוכו הגרעין שאוצר בתוכו את ההתפרצות המחודשת של החיים.

נראה שאין בקיאים ומומחים מהבריאה: שורפים אותה, גודעים, שוברים, חונקים, מנפצים, משחירים ובסופו של דבר, כמו גבעול דק היא אוספת את עצמה ומתרוממת מחדש למיליוני תווים שמתאגדים לשירה מחודשת.

ושירת הבריאה הזו נמצאת כל הזמן מסביב לחיים שלנו: חיים שמלאים במוקשים ובמשברים, באיים של לחצים ופחדים ובחושך מצרים שיכול לתפוס אותנו בכל תחום ותחום בחיים. החיים גם מלאים בשגרה מאבקת ובאין ספור דאגות קטנות שמסתירות לנו הרבה פעמים את התמונה הכללית. אין כמו התבוננות בכוח ההתאוששות, הצמיחה וההתחדשות התמידית של הבריאה, בהקשבה מושכלת ואיטית לשירה המופלאה הזו, בשביל להכניס גם לחיים שלנו קצת מצבעי התקווה המדהימים האלו. והשיעור הזה שהעבירה לי הבריאה, הוא המתנה הכי יפה שיכולתי לקבל.

ביהדות כשרוצים לשאול מישהו בן כמה הוא, נהוג לשאול אותו: "מה הגיל שלך?" ולא שואלים "בן כמה אתה?". כי גיל זה גם כן שמחה. לכן אנחנו אומרים לאדם: מה שלום השמחה שלך? שמחה במובן של תפיסת חיים. מודעות. הצבעים שדרכם האדם בוחר לראות את העולם.

אם הגיל שלך כמו שצריך, ממילא זה כבר לא באמת משנה בן כמה אתה.

הכותב הינו רכז הדרכה במדרשת עמיעד. המאמר יתפרסם בעלון "השבת" של "צהר".

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן