במכון שילה אנו נתקלים לעתים קרובות בדילמה של צעירים רווקים אשר בשלב כזה או אחר נחשפים למציאות בה בן הזוג או בת הזוג סובלים מבעיות פסיכולוגיות. למרות התפתחות התודעה המודרנית והפוסט מודרנית, ופתיחות יחסית לנושא ,עדיין הדעות הקדומות הקיימות דומיננטיות, משפיעות וגורמות לחרדה ואי נוחות מהגילוי. חשיפה כזו עלולה להפחיד ולהרתיע רבים, ולמנוע אפשרויות של בחירה זוגית מוצלחת. מצד שני קיימת גם חובת הזהירות והבירור על מנת שלא להיכנס לקשר ממלכד ולא בריא, והגישה צריכה להיות מאוזנת לגופו של עניין. יש לציין שרבים מהסובלים מבעיות פסיכולוגיות הם אנשים איכותיים וערכיים וכל פסילה מראש היא גישה לא נכונה.
במציאות החברתית של ימינו יש מודעות רבה יותר לבעיות רגשיות ונפשיות, ורבים מגיעים בשלב יחסית מוקדם של ילדות וגיל ההתבגרות לטיפול. לרוב בשיחות, לעתים טיפול תרופתי. הנושא הוא רגיש ונפיץ, וצריך להיזהר מהכללות מוגזמות, לחיוב או לשלילה. צעירים היוצאים לדייטים מקבלים נתונים אשר לא כוללים מידע כזה, לא בהיכרויות באינטרנט, ולא בהיכרויות של משפחה או חברים. מידע כזה נחשף בדרך כלל בשלב מתקדם, כאשר הקשר כבר קיים, ונוצר הצורך לשתף נושאים אישיים ואינטימיים. מייד עם הגילוי מחפשים מידע באינטרנט ומכל מיני אנשים, מידע שלא תמיד נכון ועלול לבלבל ולקלקל. כאנשי מקצוע אנו נתקלים בשלב בו המטופל מתייעץ איתנו מתי ואיך לספר, או כאשר לצד השני נודע והוא מעוניין לקבל מאיתנו חוות דעת וייעוץ. לעתים הפונים הם דווקא ההורים, אלו שמעורבים, וילדיהם מבקשים מהם למלא את תפקיד המבוגר האחראי.
אנו מחויבים בראש ובראשונה בחובת הסודיות הבסיסית ובלתי ניתנת להפרה למטופלים. רק כאשר יש וויתור סודיות וניתנת ההסכמה של המטופל, בן הזוג יכול לבקש לשמוע את חוות דעתם. חשוב שמטפלים ייגשו לעניין ברגישות ובזהירות, ובאופן מותאם למטופל ולבן הזוג. כמטפלים אנו חווים את הדילמה איך ומה לספר, באופן שלא יפריע או יקלקל את הקשר, ומצד שני ייתן אופטימום הכרחי של מידע אמין ומידתי. לעתים הבעיה היא דו צדדית, כאשר שני בני הזוג סובלים מבעיה כזו או אחרת. לעתים תמונת המציאות היא שחור לבן וברור מה ואיך לשתף, אבל ברוב המקרים יש שטח אפור גדול, בו גם הצעירים ובני משפחותיהם, וגם אנשי מקצוע צריכים להפעיל שיקול דעת רגיש. ולמרבה הצער לעתים כולנו טועים.
סוג הבעיות נע ברצף. החל מבעיות רגשיות קלות, חרדות, מצבי רוח, ונטיות כפייתיות בדרגות שונות של חומרה. בקצה הקשה יותר מדובר בהפרעות אישיות קשות ובמחלות נפש, כמו הדו-קוטבית או מה שידוע יותר כמניה דפרסיה, וסכיזופרניה. לא כולם מכירים את התופעות, ומתקשים להבין את המשמעות. האם זה להכניס את ראש בריא ל"מיטה חולה" או האם מדובר בבעיות שניתן להתמודד איתן ולזכות במעלות רבות אחרות של בן הזוג. צעירים המודעים לבעיה שלהם יעדיפו להסתיר את הבעיה בשלבים הראשונים של הקשר, ורק בהמשך כשיוצר קשר משמעותי יתחילו לספר. לעתים באופן גלוי ומלא, לעתים באופן חלקי, עם ניסיון לרכך ולהמעיט בחומרת הבעיה. במקרה הטוב מדובר בחשיפה לפני החתונה, אך לעתים אנו נתקלים במצבים בו הבעיה עצמה התפרצה רק לאחר החתונה, או רק אז נחשפה. כמו כן ישנם מקרים בהם הטיפול הוא בשיחות בלבד, שנחשבים כמקרים קלים יותר, ומקרים בהם יש צורך בטיפול תרופתי. פעמים רבות אנו נתקלים בשאלה האם להתחתן עם ציפרלקס?
הטיפול התרופתי עדיין מעורר חרדות ומהווה נושא כבד וטעון ושנוי במחלוקת. בשנים האחרונות נוצר ההבדל בין טיפול ב-ssri בו ידועה בעיקר התרופה ציפרלקס, שנחשבות תרופות קלות יותר, לעומת התרופות היותר קשות. רבים וטובים נמנים על אלו שנזקקים למשפחת התרופות הקלות, כאשר התפקוד הרגיל הוא תקין, והסביבה לעתים קרובות לא חווה ויודעת על בעיות כלשהן. ביחס לתרופות היותר קשות, בדרך כלל הסביבה חשה שיש בעיה, אם כי לא תמיד. בכל התחום נדרש ייעוץ מקצועי מדויק ואישי, ולא די בהסתמכות על מידע כללי עם מסקנות גורפות. יש צורך להשקיע מאמץ ומחשבה על מנת להבין את היקף הבעיה, מהן ההשלכות, ומהן הדרכים להתמודד.
לאחרונה "יצאו מהארון" מקרים אישיים, כמו הרב בני וורצמן והרב חיים גרבר, בהם נתגלתה בעיה נפשית במהלך נישואין. אצל הרב וורצמן מדובר באשה, ואצל הרב גרבר מדובר בו עצמו. שניהם הציגו התמודדות הקשה של מי שסובל בעצמו, בני הזוג, וכל המשפחה. כמובן שיש הבדל מתי נחשפה הבעיה, באיזה גיל, והאם יש או אין ילדים. בגילוי בשלב מוקדם של הנישואין הדילמה אם להמשיך היא ממשית, ודורשת שיקול דעת הלוקח בחשבון את הקשיים בהמשך. בסיפורים יש לעתים רומנטיזציה ואידיאליזציה, וישנן דוגמאות של התמודדות אמיצה, לעתים הירואית, בה בן הזוג מלווה, מטפל, מכיל וסופג, ולא נוטש את החולה. לעומת זאת ישנם מקרים בהם נפרדים או מתגרשים. המרכיב הרגשי הסובייקטיבי הוא חשוב, אבל אנשי מקצוע והסביבה צריכים לאזן, כדי שההחלטה תהיה סבירה.
במקרים בהם מדובר בבעיה קודמת אשר הוסתרה בכוונת מכוון לפני החתונה כדי לא למנוע אותה, יש תחושה קשה של "מקח טעות" רמייה והסתרה עד כדי סוג של בגידה. ולמרות זאת גם אז לא תמיד הפתרון הוא פרידה וגירושין. במקרים בהם הבעיה היתה ידועה מראש, המציאות בנישואין עלולה לעתים להתברר כקשה יותר, ממה שחשבו מראש,והדילמה מה עושים, האם ממשיכים או נפרדים, גם אז איננה פשוטה. יש ללמוד מהנסיון של אחרים ולהיחשף למיגוון של דוגמאות ודרכי התמודדות שונות.
המסקנה המשותפת לכל המקרים שחשוב לדבר על זה, בראש ובראשונה במעגלים הקרובים של משפחה, חברים וקהילה. חשיבות מיוחדת יש לנכונות לפנות ולהיעזר בגורם מקצועי לייעוץ, וטיפול.
מצד אחד חשובה מאוד המודעות, לא להסתיר, לא להתבייש, כדי להתמודד טוב יותר עם הבעיה. מצד שני יש לשקול ולהיזהר מחשיפת יתר מיותרת. יש לזכור שעדיין הנורמה החברתית עדיין לא פתוחה לזה עד הסוף, וישנם מסגרות עבודה, לימודים וקהילות בהם מידע כזה עלול להזיק.
הכותב הוא פסיכולוג קליני, מנהל מכון שילה.